מבזקי אמונה

27/09/2019

השבוע קיבלתי למייל מכתב מרגש מיהודי שהחליט לשפוך לפניי את טרדות ליּבו לפניּ ר״ה  והחלטתי לשתף אתכם  בעניין..

"שלום דניאל,

חשבתי שאולי אני אשאל אותך את השאלה שלי ותיתן לי מבט אחר על הקושי שלי ותעזור לי לנצל את את אלול…

 

אז זו שאלתי ואם היא ארוכה יותר מדי אז אל תקרא את המילים שבסוגריים שאותן הוספתי  הרגע:

 

   אני מסתבך עם עצמי בגלל הימים האלו..

אני פשוט לא מנצל אותם!

או יותר נכון, אני לא יודע איך לנצל אותם ולא מצליח לנצל אותם!!!

בן אדם לחברו-

 

סליחה ומחילה:

-איך יודעים במי פגעתי??

אני משתדל לא לפגוע ולהעליב אבל אני גם לא יכול לבקש סליחה מכל החברים שלי..

אני יודע שאני משתדל כמה שפחות לפגוע..

אבל באמת שאי אפשר לדעת ואני בסיבוך.

גזל:

-איך יודעים אם אני חייב כסף לאנשים??

איך יודעים אם חטאתי בגזל??

אני משתדל לזכור חובות אבל מה אם יש איזה 5 שקל שלא החזרתי למישהי..

אני בסיבוך גם מזה.

 

אני בסיבוך ממלא דברים.

מה יחתמו אותי...

ואני תמיד לא מצליח לחייך ולשמוח אחרי ה"השם הוא האלוקים"

ואחרי התקיעת שופר..

אני כבר שנתיים מקבל דיכאון ועצבות אחרי התקיעות שופר ותמיד אני בוכה במשך כל הלילה אחרי שהתאפקתי לא לבכות בבית הכנסת בר"ה וביום כיפור כי לא נעים מהמבטים..

אוף! איזה תסכול נורא!!!

באלי לצעוקקקק,

להוריד את כל הלחץ מהלב שלי..

איך אפשר לעבוד ככה על עצמי לקראת יום ראש  השנה

 

אוף.למה כולם יודעים איך להתכונן וכולם מלאים השראה ושמחה ומלאים בעשייה טובה

ואני מרגיש שלא עשיתי כלום ואני מרגיש רע עם עצמי?

 

מה?אז..זהו?אם ח"ו אני אתפקח אחרי הושענה רבה אז היצר יצחק לי בפנים ואני אקבל שנה בהתאם לכל הסיבוך שהרגשתי באלּול ובימים הנוראים..

מתסכל.

אמרו שכישלונות בונים.. אבל קראתי שהימים האלו מסוגלים לתשובה ושיש סייעתא דשמייא ענקית אז למה אני נכשל בהם??

למה אני ממורמר על עצמי ועל כל דבר??למה אני לא זז??למה אני לא מרגיש יותר חיבור להשם ויותר קרוב אליו??

למה אני רק

ומתוסכל? איפה הטהרה שבימים האלו??

 

למה הסייעתא דשמייא לא ניראת לי??למה אני רק מרגיש רחוק וקר?

 

טוב..יש הרבה דברים שאני יכול לכתוב שמראים שאני לא קר ואדיש והתעוררתי אפילו עוד לפני חודש אלול..אבל דברים קטנים שפעם אני טוב בהם ופעם שוב שוכח להתכוון..

ובכלל תפילת שמו"ע שלי מלאה בלחץ ובלא כוונה מהלחץ..

הנה כמה דברים שהתגברתי ועשיתי באמת כי אני אוהב את הקב"ה ורוצה לשמח אותו ולהראות לו שאני כן עושה משהו בימים האלו:

הוספתי עוד שיעור במשך השבוע ועכשיו יש לי שני שיעורים ב"ה

אני מקפיד ללכת ולא לפספס..

חזקתי חבר כשהיה במשבר והבאתי אותו לשיעוריי תורה

 

(הפחד חוסם אותי מדברים(שאמורים להיות)מרגיעים..

וגם מלעשות חשבון נפש ועבודת המידות נכונה ושקולה..

אני מפחד!

לא מגיע לי חיים בכלל..

לא מגיע לי שמחה בכלל..

לא מגיע לי כלום..

למה להתפלל לחיים בכלל?

כל השנה הזו רציתי ורציתי אבל מה שווה הרצון אם נכשלתי שוב ושוב,

בכעס,בכיבוד הורים,בקנאה,אולי קצת בלשון הרע ובאי לימוד זכות על אחרים..

רוצה להיות טוב אבל מה זה עוזר לי??

נו..

אז קיבלתי לכוון בעלינו לשבח בסוף התפילה..

מזה יעזור לי בדין??

במשך השנים האחרונות קיבלתי אשר יצר בכוונה, הלכות שמירת לשון, ברכת מזון בכוונה,

מעין שלוש, הלכות כיבוד הורים..

אבל היום אני מגלה שאני באף דבר לא מושלם בכל דבר שאמורים לעשות טוב אני לא עושה את זה מושלם

אז איך אני אבוא לפני הקב"ה??

איך אני אבקש ממנו שהמשפחה שלי כולה תשאר בחיים??

אם אני כל הזמן אומר נמאס לי וקשה לי ורע לי ויש לי ניסיונות עם הסביבה???

איך אני בכלל ארצה דבר כזה אחרי שכל הזמן אני מבקש מהקב"ה תעזור לי עם זה.

מציק לי הדבר הזה. האחים האלו מעצבנים. אמא שלי קשה.

ואין לי כוח ואני בוכה..

איך אני אבקש חיים, בריאות, שמחה, אמונה, שלווה, חכמה, טוב???

לא מגיע לי בכלל!

באמת שלא.

איזו מן מאמין אני בהקב"ה אם אני כועס?

או אם אני נכשל בכיבוד הורים שוב ושוב??

או שאני מקנא בכל העולם על הטוב שבהם??

אפילו סיפוק עצמי ושמחה בחלקי אין לי אז איך אני אבוא לבקש על עצמי??

אני באמת לא מרגיש שאני יכול לבקש חיים..

לבקש לא למות??

אבל גם החיים מפחידים אותי(כי בכל זאת אם אין מספיק זכויות אז כנראה הנפטר לא רגוע למעלה אז עדיף להשאר פה ולעשות עוד זכויות..)

מה שכן, אין לי פתחון פה לבקש מבורא עולם חיים..

(אולי רק בשביל לשמוע עוד הרצאות..

ואולי רק בשביל ללכת לעוד שיעורי תורה..)

אני אוהב אותו ממש אבל..

לא מגיע לי..

יש מלא בנים ובנות של הקב"ה שמגיע להם כי הם עושים עם עצמם דברים!

ועושים עבודת המידות נכונה..כמו אחותי הגדולה שאמא שלי תמיד מתגאה בה שהיא עושה עבודת המידות..

ותמיד אומרת לי למה אני לא כמוהה..

אז מי אני ומה בעוה"ז?

ומה אני עושה למען עמ"י שמגיע לי לחיות?

התפילה שלי כבר לא בכוונה..

קשה לי לבכות ולהתכוון בכל ליבי כשאנשים איתי ומסביבי.

אז מה אני רוצה?

אם התפילה,הדיבור עם הקב"ה,המפתח להכול לא טוב אז "אנא אלך"?)

 

אבל בכל אופן למרות ההתעוררות הקטנה, למרות ההתרגשות והחרטה והבושה והכל אני מרגיש שישנו קיר שחוסם אותי מלהגיע לאיפה שאני יכול להגיע בימים האלו.

 

אבל כבר פספסתי את רוב הזמן בסיבוכים וניסיונות להיות טוב ועם מעשים טובים, ועדיין קשה לי עם קיר מסויים בלב שלי..

אז לא יודע אם השם יכול לקחת מלא דמעות שלא ירדו בתפילה..

 

יש הרבה דמעות לפני התפילה של נעילה(בבית) וגם אחרי נעילה אבל הבנתי שצריך דמעות בתוך התפילה ושזו סגולה ענקית למיתוק הדין הקשה שאולי נגזר עלינו ח"ו..

אבל קשה לי להוריד אותן לא משנה כמה יגידו לי שזו סגולה ענקית וכמה שזה מטהר..

אז לפחות שיהיה משפט מנחם שיגיד לי שהשם רואה את הדמעות שבתוך הלב בשעת נעילת השער..

אבל אין משפט כזה..

 

 

--אומרים שהשם הולך לו בסוף נעילה עם תקיעת השופר וזהו..נגמר..

 

זה קשה לחשוב על זה!!כאלו..זהו?הקב"ה הולך ומשאיר אותנו תחת הסתרה?

קשה!!

 

אז מה יעשה מי שלא ידע מה לעשות עם עצמו בימים האלו?זהו?הוא הפסיד לגמרי הכל??

 

הוא לא יכול להוריד כמה דמעות בבית,לבד,אחרי נעילה והדין ימחק?

 

תסכול עצום לחשוב על זה שאני אפסיד את הקרבה העצומה להקב"ה בגלל החסימה שלי.

,הלב שלי לא מתנהל נורמאלי..הלב שלי דופק מהר ואני מרגיש רעידות בגוף שלי כשאני אוכל, הולך, קורא, אין רוגע..

ואני מרגיש שהלב כל הזמן דופק מהר ולא רגוע..

טוב, ברור למה הוא לא רגוע. איך אפשר להיות לב רגוע עם גזר דין לא ידוע בגוף לחוץ? ועם תסכול מזה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי

אולי תשנה לי את נקודת המבט? 

 

 

 

והשבתי לו..:

 

קראתי את כל רחשי ליבך הכואב, והתרגשתי נורא...

אבל האמת היא שלכל יהודי יש את אותן השאלות והתהיות שכתבת במכתבך... 

הקב״ה לא מבקש מאיתנו ילדיו, שנהיה מושלמים! חד וחלק.

הוא רק מבקש ממנו שנעשה השתדלות, ואפילו קטנה...

אתה בטח מכיר את המשפט ׳פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם...״ לפי עניות דעתי הפירוש של זה הוא, שכל מעשה טוב שאנחנו עושים זה פותח לנו ים של אפשרויות... עם המון כוחות מלמעלה! 

בנושא סליחה ומחילה וגם בנושא גזל שכתבת... אנחנו לא מלאכים, ה׳ ברא אותו בגוף גשמי עם יצרים ותאוות ועם המון ניסיונות בעולם הזה הגשמי. שבחסידות מובא שזה נקרא ׳עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו׳ ! אתה לא יכול לזכור את כל האנשים שפגעת בהם, ואת כל החובות שאולי יש לך, אתה צריך לעשות את ההשתדלות שלך, עד כמה שאתה יכול! ואת כל השאר הקב״ה בוודאי ובוודאי ימחל ויסלח לך...! כי אתה הבן האהוב שלו! 

בכלל על פי תורת החסידות הקב״ה הוא לא שופט אכזר שמחכה ׳לתפוס׳ אותך על כל פיפס קטן, הקב״ה זה אבא אוהב!!! שאוהב את השאלות שלך ואת הרצון האמיתי שלך להתקרב אליו! 

יקר! זה שאתה לא מצליח לבכות בבית הכנסת בתפילת נעילה, זה לא אומר עליך כלום! כי לא כולם מצליחים לעורר בליבם רגש שמביא לדמעות! ויש לך קצת טעות בהבנה של הענין שהקב״ה כביכול נועל את השער, וזהו! הולך... ממש לא ! הוא תמיד שומע אותך! ומרגיש את כל מה שמתרחש אצלך בלב ! והוא איתך בכל מצב , ובכל רמה רוחנית שאתה נמצא... 

ומה פתאום שתחליט מי אתה ומה אתה שווה... ? אנחנו לא יודעים את השיקולים של הקב״ה ! אל תגיד על עצמך דברים שליליים , ה׳ אוהב את הילדים בכל מצב! כמו אבא שגם אם הילד הקטן שלו עושה משהו לא כ״כ טוב... הוא יאהב אותו ללא תנאי! וללא הרף... תמיד תמיד!

 

לסיכום , אחי היקר !

אתה צריך להגיע מתוך שמחה ליום ראש השנהּ כי אבא שלנו הוא השופט.. והוא אוהב אותנו! ורוצה את הדמעות שלנו, גם אם הן לא זולגות במורד הלחיים... 

יש משפט חזק שיעזור לך ׳רחמנא ליבא בעי = הקב״ה רוצה את הלב...׳ שיהיה חקוק לך בראש!

 

תהיה רגוע! ה׳ איתך...

שיהיה שּנה טובה ושמחה מכל הבחינוֹת

והכי חשוב בשמחה!!

 

המשך קריאה
24/05/2019

יושב בחדר, לילה בחוץ, והלב מלא בתחושה מאוד לא נעימה של בדידות ודאגה...

רגע!!!

מה זאת אומרת בדידות?! הרי עכשיו ממש אני כאן, קיים, נושם וחי ולא יכולה להיות המציאות הזו בכלל אילולא שממש עכשיו ד' יוצר את המציאות הזו, כן

בורא עולם

בכבודו ובעצמו ברצונו הנעלה הקדוש והבלתי מוגבל יוצר את כל המציאות הזו שאני נמצא בה...

באותם רגעים אני פונה  לאבא ואומר: "אתה יודע את מה שאני מרגיש וחווה הרי אתה נמצא, מפעיל יוצר ומחדש את כל המציאות אותה אני חווה כעת ויחד עם זה למרות זאת התחושה.. ה' תעזור לי, אנא הרי אתה היחיד שיכול לעזור באמת אני כל כך זקוק לך, אני מתחנן

אנא! אל תסתר פנייך ממני..!"

ברגעים הללו אני מרגיש ומבין שאתה מסמן לי כיוון, לאן הוא רוצה שאני אשאף.

אליו, שאבקש אותו, ולא שום דבר אחר. פשוט אותו ממש!

ה' משכני אחריך ארוצה .. נגילה ונשמחה בך- אבי, מלכי, אין לי , אין לי כלום, אלא אתה וקופסה של יהלומים שמלאה אתגרים שהם היהלומים בחיי.......

המשך קריאה
12/05/2019

מדי בוקר פוקח עיניי מחדש ופותח באמירה נרגשת של "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

לפעמים יש בחיינו ימים שמתחפשים לאפור והימים האלה חודרים לתפקוד היום יומי כמו בועה אפורה.

ממהרים לעבודה ובדיוק נתקעים בפקק  והבוס מצלצל ומרים את קולו בקול של רעם...   וכולי....

למזלי אני לא חי בסרט שלכם.. ברוך ה'!

אל תחשבו שאין לי סרט גם לי יש ימים מחופשים לפעמים בחיי אבל יש לי נשק עבור הימים ההם.

תעצרו לכמה רגעים!

ותתבוננו תשאלו את עצמכם...

מי ברא אותי?

מי מהווה אותי?

מי נותן לי מתנות נפלאות  בחיי?

הרי זה בורא עולם שנותן רוח באפי ורוצה רק לטובתי ואין סיכוי שיעשה משהו לרעתי...

זה הסוד של הנשק שלי .

המשך קריאה
05/05/2019

עומד מול הים עם דף חדש
ניגש אל סף החוף ורואה גל רודף גל
לא נכנע לרגע שעל הגל...

צריך להעריך את הכוחות
שהקול שנשמע בלי לראות
לעמוד מול העולם 
שומע את הים שקורה לי..

לוקח עץ מנסה לראות ענף
ויש זמן שהענף שוכח את הזרע שממנו צומח
לעצור לראות איך הסערה בי עוזרת לנשמתי לצמוח. 

הקלף כל פעם עף מתהפך בלי להרגיש
נופל על החול לא מעיז לשאול
הרצון הפנימי מקשה להראות את מי שאתה
הפיתיון מוצא מיתרים הלא נכונים 
ועד שמגיע למייתר הנכון הגל עובר
לאט אבל אפשרי להגיע לניגון הנכון..

המשך קריאה
18/04/2019

מי אתה אדוני?

שאלה אותה אנו פוגשים הרבה כשאנו בבנק במשרדים ממשלתיים, בכניסה כאשר השומר מבקש לדעת פרטים מזהים וכדומה.

אך שאלה זו היא גם כן בתוכנו.

מי אני?

הרבה מאיתנו חיים את החיים בצורה לא ברורה, זאת אומרת אף על פי שאנו יודעים לסמן את עצמנו בתור עובד במקום מסוים, נשוי לאדם מסוים, אבא של, אמא של, גר במקום מסוים שכל אלו הדברים עוסקים באנשים אחרים או דברים אחרים אליהם אנו משתייכים, אך מי מאיתנו באמת יודע מי הוא בעצמו, בלי קשר למקצוע, בן זוג, מעמד, מקום מגורים וכו'?

שאלת השאלות!!!

בעצם התשובה האמיתית אם מותר לומר היא שאיבדנו את עצמנו עד כדי כך שאין לנו מושג כבר מה איבדנו ועד כמה..!

אפשר לבחון את הדבר בניסוי פשוט. אם נשב לבד במקום מסוים בלי אף אחד, בלי טלפון, עיתון, ספר פשוט לבד למשך זמן תתחיל להתעורר בקירבנו איזו תחושה של אי נוחות, וזה נותן לנו תמונת מצב כללית עד כמה איבדנו קשר עם העולם הפנימי של עצמנו.

והרי זה כל כך חבל, תשאלו למה?!

בכל אחד מאיתנו קיים עולם מלא, פשוטו כמשמעו, מערכת של כוחות נפשיים, החל מכוחות הבנה עמוקים, כוחות רגש אדירים שמעליהם עומד רצון עמוק ופנימי ואישי מאוד, אך מרוב שהתעסקנו בכל דבר בחיים חוץ מזה הרי שאין לנו שום קשא עם הדבר הזה.

אך לא להתייאש או לייאש כוונתינו, כי אם להאיר את תשומת לבנו לברוח מהמקום הזה ולהגיע לגלות אט אט את עצמנו עולמנו הפנימי והנפלא המלא והגדוש ביופי ובפאר עצום מאוד מאוד...!

 כיצד נעשה זאת?

נקבע לעצמנו זמן איכות. יש זמן איכות עם האישה או הבעל, יש זמן איכות עם הילדים ויש זמן איכות עם עצמנו, נפשנו האישית, הקרובה זאת שמתלווה אלינו לכל מקום בכל זמן. פשוט להיות לבד במקום שנעים להיות בו בשקט ובשלווה. לנתק את עצמנו מכל המטלות, ההתחייבויות והצרכים למיניהם ופשוט לתת לנפשנו אנו להיות, לתת לה מקום וזמן להיות נוכחת כפי שהיא.

יש מי שירגיש שלא קורה כלום, אל בהלה ידידי שהרי כמה זמן לא התראית עם נפשך שלךוכמו כל היכרות חדשה שאורכת זמן כך גם ההיכרות המחודשת עם עצמך אורכת זמן מסוים ואדרבה אתה מתחיל לבנות משהו חדש ונפלא כזה שעוד לא טעמת. (אינני מדבר על היכרות עם רצונות חיצוניים כמו לאכול משהוא טעים וכדומה אלא על רצונות עמוקים, פנימיים וטהורים).

תהליך זה דומה למשל לאדם שבכוונתו לבנות בית הרי הוא צריך לפנות לקבלן בנייה, לתכנן תוכנית, לרכוש חומרי בנייה מתאימים, ולאחר מכן הפועלים מתחילים לבנות שלב אחרי שלב את היסודות ואחר כך את הקרקע ואת הקירות והגג והחלונות וכו' עש שלבסוף האדם מקבל את התוצר הסופי – הבית, שלו הוא ציפה וחיכה והקדיש זמן, כסף ומאמץ רב.

כך בדיוק הדרך לבניין הקשר עם עצמנו. אנו נדרשים לקבוע זמן איכות לעצמנו שבו אנו מתבוננים בחיינו, בתכלית חיינו בעולם בו אנו חיים, התבוננות בנקודה היחידה והאמיתית ביותר של חיינו שבעצם בשבילה ולמענה אנו נמצאים עלי אדמות, וכל זאת באופן מתמיד ועיקבי.

לפתע נחל לחוש כיצד מתחילים להתעורר בתוכנו אותם רצונות אמיתיים ועמוקים של חווינו בעבר (ואולי כבר חווינו אי פעם) ששופכים אור גדול ומאיר על חיינו השיגרתיים בהם אנו עסוקים יום יום וזה ממלאאותנו בתוכנו פנימה לראות את החיים במבט האמיתי , הנכון, המחזק והמועיל באמת.

והרי זה ממש כפי מילותיו הצועקות של דוד מלך ישראל ע"ה: "בצאת ישראל ממצריים בית יעקב מעם לועז הייתה יהודה לקודשו ישראל ממשלותיו" , בצאת נפשנו מהמצרים והצרות של הנפש... אז מאיר אורה הפנימי והיפיפה של הנפש היהודית באור יקרות, האמת זכיתי מעט לטעום מזה בחיי ואני מאחל מלב יהודי ואוהב שתזכו גם אתם...

פסח כשר ושמח!

המשך קריאה
07/04/2019

  יש לכלּ אחד מצבים מאתגרים, ואין אף איש יודע עליהם, מלבד בוראו. ורק הוא יכול לפתור את כל הסיפור שלך, והאתגרים שמסתתרים מאחורי השירים והצלילים הנשּגבים של חייך, שה׳ מנגן לך.

 

"יוסי, בן יקר, בן אהוב שלי, אם חשבת שהבאתי אותך לגן הקסום הזה בשביל להתלונן והתבכיין מהמתנות הנסתרות שנתתי לך במתנה – אז אתה טועה. כי הגן הקסום מלא רוחות וסערות, ודרכם הצלילים והמיתרים של הניגון המופלא של כל צעד וֹצעד במסלול חייך.

אנא, בני היקר, תתחיל להתבונן. לגלות מבין הסערות והמיתרים את המתנות. תרשה לגלות שהמתנות גם מהחסרונות שלך, ותצטרך גם איך שהוא להפוך אותם ליתרונות. ואם תעשה כך, תגיע לשמחת חיים בגן הקסום שנתתי לך".

 יש משפט שאומר: "אל תתן לעולם לשנות את החיוך שלך, תיתן לחיוך שלך לשנות את העולם".

הכוונה היא, שאם לא ניקח את עצמנו בידײם ונתקדם במסלול שה' סלל לנו, אז אףּ לא יוכל לעשות זאת במקומנו.

הכלל להצליח בכל תחום בחיים – זאת האמונה. תשאלו כל מצליחן איך הוא מגיע להישגים כ״כ גדולים? כי הוא עבד על כח האמונה, ולא ויתר לרגע. וכהשבורא רואה שאנחנו לוקחים את עצמנו בידיים ומשתדלים – אז שווה לו לתת לנו מפתח לשער ההצלחה בגן הקסום של החיים.

המשך קריאה
29/03/2019

מבזק אמונה שבועי.

כל  מה  שקיוויתי...

לא מוותר לא ממהר מספיק להרהר
לדבר ואומר על סף הגדר
רואה מחזה שמלאך שאסף את השמחה
יושב חושב וכותב ללא הפסקה ...

כל מה שאליו קיוויתי
ציפיתי כל חיי 
אליך אלוקיי
חיי בידיך 
לטפס עד השמיים
ואתה תופס מהנשמה 
שנתת אלוקים...

יש קול שמבקש מתעקש
לקחת את הכח
ויש כל שער שעוצר ממני
להמשיך עם כל הכח
ואני קטן  מחכה לסימן 
שתאיר בי כוחות לראות
לא אפול ממירוץ היומן ולא מרחם
אבא עזור שלא אפול שלא אמעד לעד..

 שלכם תמיד,

דניאל מזרחי

המשך קריאה
17/03/2019

לאן אני הולך כשקשה והרגשות צפים?
הלב נשפך בלי שאני יודע,
מה אומר לעצמי ?
מה סגרתי עם הטוב שבי?
קל לדבר ולהרהר...
רק מנסה לממש את השמחה שבי...

התחפושת צוחקת ואומרת
אל תיכנע לטיפש
זה לשחק באש.
להיות בניצחון השמחה 
לחיות בפיתיון המלחמה..

 

יש בכל אחד עמלק שמנסה להפיל אותנו, כל פעם לבועות של חוסר שמחה...

הוא מידי פעם נותן בתוכנו שאלות: מה יהיה?

אם אני מממש את שליחותי בעולם הזה?

האם אני אצליח להתמודד באתגרי החיים?

ועוד מלא שאלות כאלה ואחרות...

 

בחג פורים אנחנו  מנצחים את כל הבועות שהעמלק הזה מכניס לראש שלנו,

על ידי שמחה שלא תלויה בדבר, פשוט אנחנו שמחים בניצחון שהשמדנו את עמלק ואת הגזרה של המן.

השמחה  היא הנשק הגרעיני שנמצא בכל אחד ועל ידי הנשק הזה אנחנו מפוצצים את כל הבועות שבתוכנו...

 

שלכם תמיד, דניאל מזרחי                       

המשך קריאה
07/03/2019

לפני כמה ימים ישבתי עם עצמי, והתחלתי לשקוע בתוך גל של מחשבות שלא נתנו לי מנוחה. המחשבות האלה לא סתם מגיעות, הן הגיעו אליי מתוך הנשמה. כשאני מתבונן לעומק, אני רואה שאני לכאורה בכלוב של אריה, ואנשים מבחוץ מסתכלים עלי כמו מסכן שלא יודע מעצמו כלום.

אבל בתוכי הכל נראה לגמרי אחרת. אתם בטח שואלים, איך זה בדיוק עובד, שבן אדם שכולו אזוק למרכבה, ככה שמח ולא מוותר לעצמו? האם הוא שפוי בכלל? האמת היא שאם הייתי שפוי, לא הייתי עושה דברים כאלה, שאנשים אפילו לא חולמים עליהם...

כאשר אדם מסתכל על החיים בעין חיוכית, ולא מכניס את עצמו לכלוב של עצבות ושל ייאוש מהחיים, אז הוא הולך בדרך המלך, וזו הדרך שהבורא יתברך רוצה מאיתנו. הסוד הראשון שלי הוא פשוט,  אבל לא כל כך פשוט: אני מסתכל רק על המתנות שהקב"ה נתן לי, ולא על המגבלות. וכך, עם הדרך הזאת, הגעתי לאן שאני היום, עם הרבה שמחת חיים, וכוח רצון, ואמונה חזקה בבורא עולם, שכך הוא ברא אותי וכך הוא רוצה שאני אתאמץ, והוא עוזר לי להמשיך..

אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני?

אם אני לא אשאף להתקדם בחיים, ואחלום כל היום בכיסא, ואומר איזה קשה, כואב לי, אין לי כוח, אז לא יהיה לי סיפוק, ולא שמחת חיים, ולא אגיע לשום דבר...

הקב"ה נותן לכל אחד מאיתנו מתנות שונות בחיינו, ואנחנו צריכים לנצל אותן עד הסוף.

כשקשה לנו, זה סימן שאנחנו מתקדמים. והכל תלוי במחשבה. אם אנחנו חושבים, הנה, אנחנו מתקדמים ומצליחים, כך יהיה במציאות. הכל מתחיל מהראש!

לפני כמה שנים נסעתי למירון בל"ג בעומר, והיו שם דחיפות, והמלווה שלקח אותי אמר לי, אין סיכוי שנגיע למדורה המרכזית. עניתי לו, שכחת את הסיסמה שלי? "עם כוח רצון יכולים להפוך עולמות".

ביקשתי ממנו להרכיב לי את הכובע עם המוט, וכשהוא הלביש לי אותו נענעתי את הראש ודחפתי אנשים לצדדים, ומרוב פחד הם זזו. הגעתי להדלקה המרכזית, ואפילו האדמו"ר מבויאן ברך אותי ורקד איתי...

לא צריך לפחד מכלום. גם אם נראה שלא מצליחים, צריך לנסות ולנסות ולהתעקש עד שמצליחים...

השמחה היא המפתח לכל מהלך בחיינו.

אם אנו שמחים ומודים לבורא עולם יתברך, אז מוכיחים שהכל מאיתו יתברך, ולמרות כל האתגרים של החיים אנו שמחים, אפילו שקשה – אז השם נותן לנו שפע, פותח את כל השערים...

פעם שאלו אותי, איך החיים? יפים או לא? עניתי, תלוי איך מסתכלים עליהם. במשקפיים ורודות, או חלילה להיפך.

האמונה שוכנת בכל אחד, גם בבן אדם הכי פשוט, רק צריך לגלות אותה על ידי התבוננות בבריאה. תעצרו רגע ותתבוננו, מי ברא בשבילנו את כל הטבע, את השמיים, ובכל בוקר מחדש בורא את העולם מחדש? מדי בוקר הקדוש ברוך הוא נותן לנו בחזרה את נשמותינו. תגידו אתם, האם זו אינה מתנה נפלאה?

כמה צריך בכל רגע ורגע בחיינו, להודות לבוראנו על כל חסד שהוא עושה עמנו.

זה הסוד שלי. שאני מודה לבורא על כל רגע ורגע בחיי.

שלכם,

דניאל מזרחי

המשך קריאה
06/03/2019

מהנסיעה, התמיכה ואהבתך מגיעה
אני והמרכבה איתך במהירות שעוצרת
רואה מולי פתאום חלום
יש מראה בחלון שמביע
הדיבור מגיע ונוגע בך

לגן לא מוכר
לאן המיים זורמים
הדברים הנסתרים
מגלים את החיים היפים...

נוסע לפסגה לא ידועה
מבוגר עוצר אומר
בסך הכל אין תרופה חוץ השמחה
הדרך שלך להתרפות ע"י המנגינה ששייכת רק לנשמתך...

תתן לך שתגיע לגן המדובר
לעצום עיניים ולהרגיש את עצמך
מותר לזמזם מטרות חדשות
לאהוב תסריט שהתסריטן קבע ...

שבוע טוב ,
שלכם דניאל מזרחי

המשך קריאה
05/03/2019

מדליק בי שוב את השמחה שבוערת בנשמתי חזק כמו המנורה שמדליקה את הנשמה מכוח השמחה וכל העולם עכשיו נעצר לחיוך ענק ובלתי נעלם רק תחייך חיוך חזק... הילד הקטן שבי פורץ בשיר חדש שיר שנוצר ממחשבה חיובית בלב הנרגש והתוף הנרעש בחוף הקטן שבמראית של חיי... נכנסנו לחודשיים שמרבים בהם בשמחה. לכל אחד מאיתנו יש ימים, שבהם אנחנו מרגישים כמו עלה נידף ברוח או כמו גל שמתנפץ על המזח, בקיצור ימים בלי תקווה. בא לנו רק להירקב במיטה, מזריחת החמה ועד צאת הנשמה... מדמיינים את עצמנו בתוך כל מיני חלומות שונים ומשונים, לא יודעים מנוחת הנפש, ורק ממשיכים במרוץ של האוטוסטרדה בחיינו. לא נותנים יחס אישי לנשמתנו התמימה, שמשתוקקת למזון רוחני אמיתי... הבעיה שמביאה אותנו לכך, היא העובדה שאנו לא יודעים מעצמנו כלום. כן, ממש כך. יש בתוכנו אויב שמשחק אותה חבר, אבל כזה חבר כסיל וזקן ותחמן עוד לא נברא... אנחנו צריכים להראות לאותו כסיל שאנחנו פי כמה יותר 'תחמנים' ממנו, וזה על ידי התעוררות השמחה... ‎בטח אתם שואלים: איך מביאים את השמחה? אז קודם כל עוצרים לכמה דקות במרוץ החיים ומרביצים חיוך של ילד קטן שלא יודע מעצמו כלום, אפילו בלי סיבה... כמו שאבא נותן לבניו מתנות בלי שום סיבה, כך אנו כלפי אבינו שבשמיים, שברא ומהווה אותנו בכל רגע ובכל שניה. האם זו אינה מתנה נפלאה? כמה מתנות הקב"ה נותן לנו?... צריך להודות על כל פרט ועל כל שניה בחיינו שאנחנו יכולים לנשום בכוחות עצמנו, ושאנו יכולים לראות בעיניים. כל השאר – זה בונוס... פשוט לומר: אבא! תודה על שהבאת אותי לעולם כיהודי! תודה שבראת אותי כמו שאני! תודה ששמת בי ראש, עיניים, אוזניים, אף, פה, ידיים, רגליים, וכל האיברים הפנימיים... מתי שסומכים על הבורא יתברך ומוכיחים לו על ידי שמחה שאנחנו מאושרים, אזי אנו מודים להקב"ה על כל פרט ופרט בחיינו... שבוע טוב וושמח... שלכם,דניאל מזרחי

המשך קריאה