גוב האריות

השומרים עצרו את הרכב והתחילו לסרוק אותו בחיפוש אחר כל דבר חד או אסור. אחרי שהם סיימו לעבור על המרכבה שלי הם סימנו לנו להיכנס ורק אחרי שהשער הראשון נסגר סופית פתחו לנו את השער הבא. הסתכלתי מסביב וראיתי חומות בטון גבוהות ומעליהן גדר תיל מחושמלת. הסוהרים דיברו איתי, אבל בקושי שמעתי מה הם אומרים, הלב שלי פשוט פעם בחוזקה ובפחד. נסעתי עם הכיסא בעקבות שתי סוהרים חסונים שפתחו בפניי עוד כמה שערים ונעלו אותם מיד עד שהגענו למתחם של האסירים.

 זאת לא היתה ההרצאה הראשונה שלי בבית סוהר ובכל זאת היה קשה במיוחד לראות את הנערים הצעירים הכלואים בכלא אופק.  רב הכלא הזהיר אותי שלא יהיה פשוט לקבל את תשומת הלב של האסירים, ואני מודה שבמשך כל זמן ההרצאה הייתי בהיכון לבלגאן ושהנערים יתחילו להתפרע. אבל למרבה הפלא הם ישבו מרותקים במשך ההרצאה כולה ובסיומה שאלו אותי את השאלות הרגילות על רגעי המשבר ושאלות טכניות אחרות. היה שם נער אחד עם כיפה על הראש שזרק לי משפט שאני לא שוכח, "אני ואתה דומים" הוא אמר לי "רק שאתה בכלוב של אריה ואני בכלוב של חתול."

כשהייתי ילד נסעתי עם קייטנת עזר מציון ליום כיף בגן החיות בחיפה. בעלי חיים אף פעם לא עניינו אותי במיוחד, אבל היה מצער לראות את החיות תחומות בשטחים קטנים כל כך. המשכתי לטייל עם המתנדב שליווה אותי עד שהגענו לכלוב של האריה. למלך החיות הבודד לא היו נתינים ואפילו לא חברה. הוא נראה מוזנח והרעמה שלו נפולה, מישהו לידנו אמר שזה ידוע שמסממים את האריה כדי להרגיע אותו. הוא הסתובב בתוך הכלוב עייף ויגע, שונה כל כך מהסרטים והתמונות של אריות שחיים בעולם הפתוח והחופשי. קבוצה של מבוגרים וילדים שלא היתה מרוצה מהאריה המיואש התחילה לדפוק על הזכוכית של הכלוב ולהתגרות בו. האריה התקרב לאט לאט, הרעמה שלו התחילה להתרומם והעיניים הכבויות שלו נדלקו בכעס. כשהגיע לקיר הזכוכית הוא שאג בקול גדול והתחיל לנסות ולטפס מעל החומה.

נזכרתי באותו אריה מגן החיות לפני כשנה, כשהתחלתי לנסות ולקחת אחריות מלאה על החיים שלי. התחלתי להתנהל באופן עצמאי מול הביטוח לאומי, הבנק וכל שאר הגורמים הבירוקרטים משום שאם אין אני לי מי לי. הצד המסובך של לקיחת האחריות האישית היה ניהול התיק הרפואי שלי ובמיוחד כשהמצב שלי החמיר. הספסטיות שלי גורמת לי לתנועות לא נשלטות ולכן כשאני יושב על כסא גלגלים אני תמיד קשור גם בידיים וגם ברגליים. מצד שני הטונוס שאתו אני נאבק מגיל קטן גורם לשרירי הידיים והרגליים להתקשות כמו קרשים, והמצב הזה מחמיר אפילו יותר בזמן שאני קשור. בקיצור, חתיכת סיפור. הרופאים מקופת החולים החלו לרשום לי כדורים שונים ומשונים שגרמו לי לתופעות לוואי קשות ולשלוח אותי ל"מומחים" של הקופה. תוך כדי ההליך הלכתי למרפאת כאב ונפגשתי עם רופא אמריקאי שעלה לארץ רק שנה לפני כן ובקושי ידע עברית. הוא העלה כל מיני אפשרויות ורשם לי הפניות לבדיקות רבות אצל רופאים אחרים. היינו בדרך החוצה כשהרופא אמר לי במבטא אמריקאי כבד "אתה ממש כמו אריה." רציתי להגיד לו שהאמת היא שאני מתחיל להרגיש יותר כמו שפן ניסיונות.

לצערי אני נאלץ להודות שהיומיום שלי נראה כמו מלחמה אחת מתמשכת. הרי אני גם האריה והגוף שלי הוא גם הסוהר שלא מאפשר לי לחיות בעולם באופן חופשי.

בשעה טובה נמצא לי פתרון אפשרי שאמור להקל עליי באופן משמעותי, אבל כמובן שגם הוא כרוך בסיכונים וחששות.  לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל אחרי הרבה התלבטויות והתייעצויות החלטתי שאני הולך על הטיפול הזה מהסיבה הברורה שמה שהופך אריה לאריה זה העובדה שהוא תמיד מנסה לצאת מהשבי.

 

אשמח לשמוע תגובותיכם, כאן!

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!