בלוג: ניגון של בן השמשות

שינה הערבה ביותר עבורי בכל השבוע היא שנת הצהריים של שבת, איכשהו בזמן הזה השרירים שלי סוף כל סוף מרפים ונותנים לי מנוח. בשבת האחרונה אחרי סעודה שלישית יצאתי למרפסת הדירה שמשקיפה מטה אל מדבר יהודה והרי ירדן. השמים היו אפורים וטפטוף קל ירד, חשתי שלווה גדולה ועדיין משהו בער בי. יכולתי לשמוע את ציוצן של ציפורים רחוקות, המחשבה כמה הספקתי בחודשים האחרונים עודדה אותי. המשכתי להתבונן ולדבר עם הקדוש ברוך הוא, צעקה בקעה ממני ואחריה שיר חדש עם מילים לא מוכרות ובטונים שלא היה ביכולתי לבטא עד אז.

רציתי שהתחושה העילאית הזו תימשך עוד ועוד, אבל אותו הקול נעלם, כמו חלום.

אשמח לשמוע תגובותיכם, כאן!

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!