בלוג: מצאתי את עצמי בשביל צר

בשישי האחרון התעוררתי ב10 בבוקר אחרי שבוע ארוך ומעייף.

 התארגנתי והתפללתי שחרית.
תוך כדי שהמדריך האכיל אותי עלה  לי הרעיון להסתובב בטיילת ארמון הנציב . הלכתי לשם עם הכיסא הממונע, כל הדרך הקשבתי לקולות הרכבים והמחשבות שחלפו בי במהירות. הקשבתי לקולות המכוניות שחלפו מולי וגם מחשבות שעברו במהירות.

מצאתי את עצמי בשביל הצר של הטיילת ונעצרתי לנשום ולהריח את הצמחייה שמסביבי.
האוויר והניחוח הכניסו בי הרגשה של קרבה לבורא עולם.
נסעתי עם השביל וכשהגעתי לצומת שתצפתה על העיר העתיקה פגשתי איש  שהופתע לראות אותי קשור לכיסא שכאילו זז מעצמו.
"איך קוראים לך?" שאל.
עניתי לו וכך החלה שיחה קצרה. "אני רואה שאתה בריא בראש" אמר ועניתי בחיוך שהכל בראש. הסברתי לו שזה המוטו שלי והזמנתי אותו לבקר באתר החדש שלי.  הוא אמר שבאתי בדיוק בזמן ושהוא היה זקוק לעידוד ועוצמות. חשבתי לעצמי שאין לו מושג כמה אני הייתי צריך את העוצמות שלו. לפני שנפרדנו לשלום ביקשתי שיצלם אותי על רקע הנוף.

היתה בי תשוקה להמשיך עד קצה הטיילת, הראש הוביל את הכיסא והגעתי עד לשער נעול. עצרתי מול השער, שהוקף בעצי ברוש, יכולתי להרגיש את האוויר השקט נכנס בתוכי..
הרמתי את הראש לשמיים והתחלתי לדבר עם אבא שלי.

 אבא יש לי רק אותך בחיים אין לי אמא או אבא. יש לי רק אותך ורק איתך אני מרגיש בטוח לדבר.
אני בתקופה קצת מבלבלת מלאה מחשבות ורגשות שלא נותנות לי מנוח, אני מרגיש בודד בעולם.
נתת לי מתנות, חלקן נראות כחסרונות, אבל מגיל צעיר החלטתי  שהנכות תיהפך ליתרון ובמשך השנים עזרת לי לנצח כל אתגר ואתגר..
אבא שלי עכשיו אני זקוק שתחבק אותי חזק ותיתן לי להמשיך בשליחות שהענקת לנשמתי. עזור לי להעריך את הכוחות ועוצמות נפש שבאים ממך.

אשמח לשמוע תגובותיכם, כאן!

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!