בלוג: אם זה שאין לי תעודה אומר שאני כבר לא נכה. -קפריסין

שלום לכולם, אני מתכוון בשבועות הקרובים לפרסם את סיפור המסע שלי וחבריי לקפריסין בחלקים. תיהנו מהפתיחה ותעזרו בסבלנות להמשך.

מיד אחרי החג הראשון של פסח התקשרתי לאריאל חברי הטוב ושאלתי אותו מה עושים באסרו חג השנה. הוא אמר שהוא ושלומי (החבר הנוסף בשלישיה שלנו) זורמים לכל מקום, אלא שהפרוטה אינה מצויה בידם עבור טיסה לחו"ל. מיד השבתי לו, שננסח הודעה לגיוס כספים לטובת הטיול. שלחתי את ההודעה לכל תפוצת חבריי הנדיבים והתרומה הראשונה שקיבלתי היתה סכום נכבד

 לאחר מכן ראיתי שהועברו אליי עוד מספר תרומות וכך ביום רביעי כלומר בערב חג שני, שלחתי לשלומי הודעה שיסגור כרטיסים  כי יאללה טסים... הפעם העדפתי נסיעה קצרה במקום להיסחב בין טיסות ארוכות. שעה לפני כניסת החג קיבלתי הודעה משלומי, קפריסין.

את החג עשיתי אצל המשפחה האומנת שלי בלוד שגידלה אותי מגיל שנה. מכיוון שהטיסה היתה בשעת צהריים מוקדמת ביום ראשון הייתי צריך לקחת איתי את כל הציוד ובגדים מראש ולישון בביתו של אריאל בפתח תקווה. כל הבלגאן מסביב גרם להרבה חוסר נוחות וגם אי נעימות כלפי ידידיי, אבל ככה זה, אם רוצים לעשות דברים בחיים ולא להיתקע בבית צריך להתגבר. בדרך לשדה התעופה שלומי  הממולח סגר לנו דירה ורכב לחמשת ימי הטיול במחירי רצפה.

בבדיקה הביטחונית שאלו אותי איפה תעודת הנכה שלי. האמת היתה שאיבדתי אותה לפני חמש שנים וכמו בטיסות הקודמות עניתי את אותה התשובה "אוי, שכחנו אותה בבית."  הם נראו לא מרוצים מהתשובה ולכן שאלתי אותם אם זה שאין לי תעודה אומר שאני כבר לא נכה. הם צחקו ונתנו לנו להמשיך בצ'ק אין.  עם כל העיכובים שהיו בדרך מיהרנו היישר למטוס, הפעם קיבלתי מקום בשורה הראשונה. כעבור שעה נחתנו בקפריסין בבין הערביים חמים ושמשיים...

 

המשך יבוא...

אשמח לשמוע תגובותיכם, כאן!

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!