בכלוב של אריה

לפני כמה ימים ישבתי עם עצמי, והתחלתי לשקוע בתוך גל של מחשבות שלא נתנו לי מנוחה. המחשבות האלה לא סתם מגיעות, הן הגיעו אליי מתוך הנשמה. כשאני מתבונן לעומק, אני רואה שאני לכאורה בכלוב של אריה, ואנשים מבחוץ מסתכלים עלי כמו מסכן שלא יודע מעצמו כלום.

אבל בתוכי הכל נראה לגמרי אחרת. אתם בטח שואלים, איך זה בדיוק עובד, שבן אדם שכולו אזוק למרכבה, ככה שמח ולא מוותר לעצמו? האם הוא שפוי בכלל? האמת היא שאם הייתי שפוי, לא הייתי עושה דברים כאלה, שאנשים אפילו לא חולמים עליהם...

כאשר אדם מסתכל על החיים בעין חיוכית, ולא מכניס את עצמו לכלוב של עצבות ושל ייאוש מהחיים, אז הוא הולך בדרך המלך, וזו הדרך שהבורא יתברך רוצה מאיתנו. הסוד הראשון שלי הוא פשוט,  אבל לא כל כך פשוט: אני מסתכל רק על המתנות שהקב"ה נתן לי, ולא על המגבלות. וכך, עם הדרך הזאת, הגעתי לאן שאני היום, עם הרבה שמחת חיים, וכוח רצון, ואמונה חזקה בבורא עולם, שכך הוא ברא אותי וכך הוא רוצה שאני אתאמץ, והוא עוזר לי להמשיך..

אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני?

אם אני לא אשאף להתקדם בחיים, ואחלום כל היום בכיסא, ואומר איזה קשה, כואב לי, אין לי כוח, אז לא יהיה לי סיפוק, ולא שמחת חיים, ולא אגיע לשום דבר...

הקב"ה נותן לכל אחד מאיתנו מתנות שונות בחיינו, ואנחנו צריכים לנצל אותן עד הסוף.

כשקשה לנו, זה סימן שאנחנו מתקדמים. והכל תלוי במחשבה. אם אנחנו חושבים, הנה, אנחנו מתקדמים ומצליחים, כך יהיה במציאות. הכל מתחיל מהראש!

לפני כמה שנים נסעתי למירון בל"ג בעומר, והיו שם דחיפות, והמלווה שלקח אותי אמר לי, אין סיכוי שנגיע למדורה המרכזית. עניתי לו, שכחת את הסיסמה שלי? "עם כוח רצון יכולים להפוך עולמות".

ביקשתי ממנו להרכיב לי את הכובע עם המוט, וכשהוא הלביש לי אותו נענעתי את הראש ודחפתי אנשים לצדדים, ומרוב פחד הם זזו. הגעתי להדלקה המרכזית, ואפילו האדמו"ר מבויאן ברך אותי ורקד איתי...

לא צריך לפחד מכלום. גם אם נראה שלא מצליחים, צריך לנסות ולנסות ולהתעקש עד שמצליחים...

השמחה היא המפתח לכל מהלך בחיינו.

אם אנו שמחים ומודים לבורא עולם יתברך, אז מוכיחים שהכל מאיתו יתברך, ולמרות כל האתגרים של החיים אנו שמחים, אפילו שקשה – אז השם נותן לנו שפע, פותח את כל השערים...

פעם שאלו אותי, איך החיים? יפים או לא? עניתי, תלוי איך מסתכלים עליהם. במשקפיים ורודות, או חלילה להיפך.

האמונה שוכנת בכל אחד, גם בבן אדם הכי פשוט, רק צריך לגלות אותה על ידי התבוננות בבריאה. תעצרו רגע ותתבוננו, מי ברא בשבילנו את כל הטבע, את השמיים, ובכל בוקר מחדש בורא את העולם מחדש? מדי בוקר הקדוש ברוך הוא נותן לנו בחזרה את נשמותינו. תגידו אתם, האם זו אינה מתנה נפלאה?

כמה צריך בכל רגע ורגע בחיינו, להודות לבוראנו על כל חסד שהוא עושה עמנו.

זה הסוד שלי. שאני מודה לבורא על כל רגע ורגע בחיי.

שלכם,

דניאל מזרחי

אשמח לשמוע תגובותיכם, כאן!

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!