הכל בראש

כי הכל תלוי רק בך

כל אחד הוא עולם מלא כוחות פנימיים עצומים. דניאל מזרחי כבר הוכיח את זה- גם אתה יכול!

בלוג

05/03/2020

הבוקר יצאתי לקניות עם שנקה, העובד הזר שלי.  למען האמת הוא בכלל לא זר עבורי. הכינוי הזה "עובד זר" סתם משונה ולא נעים. מהיום והלאה כשאספר עליו אקרא לו "העובד המוכר שלי" smile

בדרך כלל אנחנו יוצאים פעם בשבוע לקניות שוטפות לתחזוקת הבית. קונים ירקות, מצרכי מזון, עומדים בתור לקופה, משלמים, וחוזרים לדירה עמוסי שקיות וזיעה.
 היום כשהגענו לסופר הבריק בראשי רעיון. למה אנחנו מטרטרים את עצמנו כל פעם לסופר בתלפיות ומבזבזים שלוש שעות ויותר? 
ניגשתי לעובדת של הסופר ואמרתי לה שאני מחפש את המנהל הראשי. היא ניסתה להתעלם ממני אבל לא נתתי לה את האפשרות. כעבור מס' דקות כשהיא ראתה שאני עומד על שלי היא קראה למנהל שיגאל אותה מייסוריה.
המנהל היה לחוץ ועמוס בעבודה ובכל זאת אני מוכרח לציין שהייתה לו סבלנות רבה. מצאתי את עצמי מנסה להסביר לו שוב ושוב מה אני רוצה מהחיים שלו כאשר מסביבנו מתאספים עוד ועוד אנשים שמנסים להקשיב ולעזור.
הבעיה היא שכשאני לחוץ, הדיבור שלי נעשה פי כמה לא מובן.
אחרי רבע שעה ארוכה שנדמתה כמו נצח, הצלחתי להסביר לו שאני רוצה  לקבל משלוח  אל הבית כל שבוע. הוא נענה לבקשה ונתן לי את הוואטסאפ האישי שלו כדי שאוכל לשלוח לו את רשימת הקניות.

זהו, עד כאן הסיפור. זה בטח נשמע לכם כמו אינפורמציה לא מעניינת במיוחד. בסך הכל הלכתי לסופר והגעתי להסכם לגבי משלוח. אז זהו שלא, בשגרת החיים שלי לכל פרט הכי קטן יש חשיבות גבוהה. כל צעד חייב להיות מתוכנן, כל יציאה לרחוב היא אתגר שיש לחשב אותו מתחילתו ועד סופו. מאז שעברתי לדירה והתחלתי את חיי החדשים והעצמאיים, אני עסוק בלקצור עוד ועוד הצלחות קטנות שישפיעו על חיי וישנו אותם ללא היכר.
למשל, אני גר בקומה 5 והיה לי קושי להזמין את המעלית וללחוץ על הכפתור כדי לרדת או לעלות. אני לא רוצה להיות תלותי בשנקה העובד המוכר שלי :)  וחשוב לי שתהיה לי את היכולת לצאת ולהיכנס מהבית בכוחות עצמי. במשך שבוע שלם שברתי את הראש ביחד עם מתנדב מקסים שניסה לעזור לי, ולאחר אינספור ניסיונות הגענו לפתרון בדמות מוט ברזל מתכוונן שהוצמד לכיסא הגלגלים ובזכות כשרוני הרב כנהג מרוצים מדופלם אני מצליח ללחוץ על הכפתורים תוך כדי תמרון הכיסא שמאלה, ימינה, רוורס וכו'.
עוד ניצחון קטן שדוחף אותי קדימה וממלא אותי בשמחה ובאופטימיות גדולה להמשך.

הרבה אנשים שואלים אותי איך אתה מצליח להגיע לרמה כזו של שמחה למרות המצב הגופני שלך?
אני חושב שזה מאוד פשוט. בתוכנו קיימים שני קולות נצחיים. הקול הראשון כל הזמן לוחש: אתה חלש, אתה לא מספיק מוכשר, אתה לא תצליח להרים את עצמך.
והקול השני מנחם ומתעקש: אתה מסוגל, אתה מיוחד, אתה תצליח לעמוד מול האתגר.
אני משתדל תמיד להסתכל קדימה ולומר לעצמי: תראה כמה אתה חזק, איך הצלחת ברוך ה' לכבוש מטרות, אפילו מטרות קטנות. ושלא תחשבו לרגע שאני מלאך, גם לי יש מצבים שהקול השלילי כמעט מכניע אותי. וזה בסדר, לא צריך להיבהל מזה, אפשר לקבל גם את הרגעים האלה ולהכיל אותם. מחר יפציע יום חדש, אני ארגיש טוב יותר ואתמקד בצדדים החיוביים. אין מושג כזה טוב מוחלט או רע מוחלט. יש רק את נקודת המבט שלנו, והיא נתונה בידינו.
הכל בראש!




המשך קריאה
07/02/2020

אישה עם תינוק יושבת מולי באוטובוס. היא נראית כמעט ילדה ועיניה חוקרות אותי ללא הרף ומביעות רחמים.

אני נמצא ליד החלון, עיני הימנית מביטה בנופי העיר הגועשים והרועשים, ועיני השמאלית נחה על האשה והתינוק. רחמיה אלי נוטפים ממנה. מה היא רוצה ממני? וכי חסר על מי לרחם בעולם?

באחת מן התחנות עולה פקח. הוא עובר בין הנוסעים  ומלקט כרטיסי רב-קו.  כשהוא מגיע אליה אני מבחין שעיניה פתאום נעצמות, "גברת, את הרב- קו" הוא דורש בתוקף.
היא מגמגמת משהו, אני לא לגמרי מצליח לשמוע, וכעבור דקה היא יורדת בחיפזון מן האוטובוס  עם דו"ח מודפס  ובעיניים מושפלות.

אני מביט בה מהחלון, ועיניי מביעות צער ורחמים.

 

המשך קריאה
10/01/2020

 

רוחות חדשות מנשבות,

כלום כבר לא יחזור לקדמותו.

בלילות החלומות מדברים בשפה אחרת,

דלתות נסתרות נפתחות לאט

כמו גבעול שפתאום מצמיח פרח.

ההתמודדות שמגיעה מהעולם הפנימי מביאה אותי

למרפסת שמשקיפה לנוף בלתי מוכר.

מרים עיני אליך

תן בי כוחות להכות שורשים,

להצמיח גזע חזק.

 

המשך קריאה

אודותיי

שמי דניאל מזרחי, בן 27. נולדתי עם שיתוק מוחין ספסטי אטואידי. מה זה אומר? אני לא שולט בגוף שלי, לעיתים קרובות הגפיים שלי משתוללות בצורה בלתי רצונית, עד כדי כך שאני מבקש שיקשרו לי את הידיים ורגליים. מצבי הרפואי הוא נדיר מאוד, בזמנו אמרו לי הרופאים שיש רק עוד חמישה אנשים בעולם עם שיתוק מסוג זה ובמידת חומרה דומה. ובכל זאת יחד עם הקשיים המרובים זכיתי לקבל מבורא עולם מתנה מופלאה, אני שולט בראשי בצורה מוחלטת ובעזרתו מצליח לעשות הכל ממש. מלבד התפקוד הפיזי גם ברמה השכלית והנפשית לא נפגעתי ברוך השם, מכאן נובע המוטו שלי "הכל בראש".

בגיל שנה עזבנו אני ואימי את אוקראינה ועלינו לארץ, אך לאחר העלייה אמי לא יכלה לטפל בי עקב מצבה הבריאותי. בגלל מצבי הקשה, לא הצליחו למצוא לי משפחה אומנת ושהיתי בבית החולים שנה שלמה.
לבסוף נמצאה לי משפחה אומנת מלוד, שגידלה אותי כבן לכל דבר וחינכה אותי להאמין שהכל אפשרי אם רק רוצים. בגיל שמונה המציאו עבורי את ה"נשק" – מוט מחובר לרצועה אותה אני חובש על המצח, ובעזרתו אני כותב, מצייר, ובעצם עושה הכל. הראש שלי הוא גם הידיים שלי.
מעולם לא תירצתי או ויתרתי לעצמי בגלל מוגבלות, ויותר מכך תמיד ידעתי שכל התקדמות מובילה לחומה הבאה שגם אותה צריך לפרוץ. עד גיל שש עשרה בכלל לא הצלחתי לדבר, ידעתי שאם אני רוצה באמת להשפיע ולתקשר עם העולם אני חייב לשפר את הדיבור. מגיל קטן אהבתי מוזיקה, ויום אחד, ברגע של השראה, כתבתי את השיר הראשון שלי. היה לי רצון גדול לשיר אותו בעצמי; הלכתי לאולפן הקלטות, ולאחר שעות...

מבזקי אמונה

27/09/2019

השבוע קיבלתי למייל מכתב מרגש מיהודי שהחליט לשפוך לפניי את טרדות ליּבו לפניּ ר״ה  והחלטתי לשתף אתכם  בעניין..

"שלום דניאל,

חשבתי שאולי אני אשאל אותך את השאלה שלי ותיתן לי מבט אחר על הקושי שלי ותעזור לי לנצל את את אלול…

 

אז זו שאלתי ואם היא ארוכה יותר מדי אז אל תקרא את המילים שבסוגריים שאותן הוספתי  הרגע:

 

   אני מסתבך עם עצמי בגלל הימים האלו..

אני פשוט לא מנצל אותם!

או יותר נכון, אני לא יודע איך לנצל אותם ולא מצליח לנצל אותם!!!

בן אדם לחברו-

 

סליחה ומחילה:

-איך יודעים במי פגעתי??

אני משתדל לא לפגוע ולהעליב אבל אני גם לא יכול לבקש סליחה מכל החברים שלי..

אני יודע שאני משתדל כמה שפחות לפגוע..

אבל באמת שאי אפשר לדעת ואני בסיבוך.

גזל:

-איך יודעים אם אני חייב כסף לאנשים??

איך יודעים אם חטאתי בגזל??

אני משתדל לזכור חובות אבל מה אם יש איזה 5 שקל שלא החזרתי למישהי..

אני בסיבוך גם מזה.

 

אני בסיבוך ממלא דברים.

מה יחתמו אותי...

ואני תמיד לא מצליח לחייך ולשמוח אחרי ה"השם הוא האלוקים"

ואחרי התקיעת שופר..

אני כבר שנתיים מקבל דיכאון ועצבות אחרי התקיעות שופר ותמיד אני בוכה במשך כל הלילה אחרי שהתאפקתי לא לבכות בבית הכנסת בר"ה וביום כיפור כי לא נעים מהמבטים..

אוף! איזה תסכול נורא!!!

באלי לצעוקקקק,

להוריד את כל הלחץ מהלב שלי..

איך אפשר לעבוד ככה על עצמי לקראת יום ראש  השנה

 

אוף.למה כולם יודעים איך להתכונן וכולם מלאים השראה ושמחה ומלאים בעשייה טובה

ואני מרגיש שלא עשיתי כלום ואני מרגיש רע עם עצמי?

 

מה?אז..זהו?אם ח"ו אני אתפקח אחרי הושענה רבה אז היצר יצחק לי בפנים ואני אקבל שנה בהתאם לכל הסיבוך שהרגשתי באלּול ובימים הנוראים..

מתסכל.

אמרו שכישלונות בונים.. אבל קראתי שהימים האלו מסוגלים לתשובה ושיש סייעתא דשמייא ענקית אז למה אני נכשל בהם??

למה אני ממורמר על עצמי ועל כל דבר??למה אני לא זז??למה אני לא מרגיש יותר חיבור להשם ויותר קרוב אליו??

למה אני רק

ומתוסכל? איפה הטהרה שבימים האלו??

 

למה הסייעתא דשמייא לא ניראת לי??למה אני רק מרגיש רחוק וקר?

 

טוב..יש הרבה דברים שאני יכול לכתוב שמראים שאני לא קר ואדיש והתעוררתי אפילו עוד לפני חודש אלול..אבל דברים קטנים שפעם אני טוב בהם ופעם שוב שוכח להתכוון..

ובכלל תפילת שמו"ע שלי מלאה בלחץ ובלא כוונה מהלחץ..

הנה כמה דברים שהתגברתי ועשיתי באמת כי אני אוהב את הקב"ה ורוצה לשמח אותו ולהראות לו שאני כן עושה משהו בימים האלו:

הוספתי עוד שיעור במשך השבוע ועכשיו יש לי שני שיעורים ב"ה

אני מקפיד ללכת ולא לפספס..

חזקתי חבר כשהיה במשבר והבאתי אותו לשיעוריי תורה

 

(הפחד חוסם אותי מדברים(שאמורים להיות)מרגיעים..

וגם מלעשות חשבון נפש ועבודת המידות נכונה ושקולה..

אני מפחד!

לא מגיע לי חיים בכלל..

לא מגיע לי שמחה בכלל..

לא מגיע לי כלום..

למה להתפלל לחיים בכלל?

כל השנה הזו רציתי ורציתי אבל מה שווה הרצון אם נכשלתי שוב ושוב,

בכעס,בכיבוד הורים,בקנאה,אולי קצת בלשון הרע ובאי לימוד זכות על אחרים..

רוצה להיות טוב אבל מה זה עוזר לי??

נו..

אז קיבלתי לכוון בעלינו לשבח בסוף התפילה..

מזה יעזור לי בדין??

במשך השנים האחרונות קיבלתי אשר יצר בכוונה, הלכות שמירת לשון, ברכת מזון בכוונה,

מעין שלוש, הלכות כיבוד הורים..

אבל היום אני מגלה שאני באף דבר לא מושלם בכל דבר שאמורים לעשות טוב אני לא עושה את זה מושלם

אז איך אני אבוא לפני הקב"ה??

איך אני אבקש ממנו שהמשפחה שלי כולה תשאר בחיים??

אם אני כל הזמן אומר נמאס לי וקשה לי ורע לי ויש לי ניסיונות עם הסביבה???

איך אני בכלל ארצה דבר כזה אחרי שכל הזמן אני מבקש מהקב"ה תעזור לי עם זה.

מציק לי הדבר הזה. האחים האלו מעצבנים. אמא שלי קשה.

ואין לי כוח ואני בוכה..

איך אני אבקש חיים, בריאות, שמחה, אמונה, שלווה, חכמה, טוב???

לא מגיע לי בכלל!

באמת שלא.

איזו מן מאמין אני בהקב"ה אם אני כועס?

או אם אני נכשל בכיבוד הורים שוב ושוב??

או שאני מקנא בכל העולם על הטוב שבהם??

אפילו סיפוק עצמי ושמחה בחלקי אין לי אז איך אני אבוא לבקש על עצמי??

אני באמת לא מרגיש שאני יכול לבקש חיים..

לבקש לא למות??

אבל גם החיים מפחידים אותי(כי בכל זאת אם אין מספיק זכויות אז כנראה הנפטר לא רגוע למעלה אז עדיף להשאר פה ולעשות עוד זכויות..)

מה שכן, אין לי פתחון פה לבקש מבורא עולם חיים..

(אולי רק בשביל לשמוע עוד הרצאות..

ואולי רק בשביל ללכת לעוד שיעורי תורה..)

אני אוהב אותו ממש אבל..

לא מגיע לי..

יש מלא בנים ובנות של הקב"ה שמגיע להם כי הם עושים עם עצמם דברים!

ועושים עבודת המידות נכונה..כמו אחותי הגדולה שאמא שלי תמיד מתגאה בה שהיא עושה עבודת המידות..

ותמיד אומרת לי למה אני לא כמוהה..

אז מי אני ומה בעוה"ז?

ומה אני עושה למען עמ"י שמגיע לי לחיות?

התפילה שלי כבר לא בכוונה..

קשה לי לבכות ולהתכוון בכל ליבי כשאנשים איתי ומסביבי.

אז מה אני רוצה?

אם התפילה,הדיבור עם הקב"ה,המפתח להכול לא טוב אז "אנא אלך"?)

 

אבל בכל אופן למרות ההתעוררות הקטנה, למרות ההתרגשות והחרטה והבושה והכל אני מרגיש שישנו קיר שחוסם אותי מלהגיע לאיפה שאני יכול להגיע בימים האלו.

 

אבל כבר פספסתי את רוב הזמן בסיבוכים וניסיונות להיות טוב ועם מעשים טובים, ועדיין קשה לי עם קיר מסויים בלב שלי..

אז לא יודע אם השם יכול לקחת מלא דמעות שלא ירדו בתפילה..

 

יש הרבה דמעות לפני התפילה של נעילה(בבית) וגם אחרי נעילה אבל הבנתי שצריך דמעות בתוך התפילה ושזו סגולה ענקית למיתוק הדין הקשה שאולי נגזר עלינו ח"ו..

אבל קשה לי להוריד אותן לא משנה כמה יגידו לי שזו סגולה ענקית וכמה שזה מטהר..

אז לפחות שיהיה משפט מנחם שיגיד לי שהשם רואה את הדמעות שבתוך הלב בשעת נעילת השער..

אבל אין משפט כזה..

 

 

--אומרים שהשם הולך לו בסוף נעילה עם תקיעת השופר וזהו..נגמר..

 

זה קשה לחשוב על זה!!כאלו..זהו?הקב"ה הולך ומשאיר אותנו תחת הסתרה?

קשה!!

 

אז מה יעשה מי שלא ידע מה לעשות עם עצמו בימים האלו?זהו?הוא הפסיד לגמרי הכל??

 

הוא לא יכול להוריד כמה דמעות בבית,לבד,אחרי נעילה והדין ימחק?

 

תסכול עצום לחשוב על זה שאני אפסיד את הקרבה העצומה להקב"ה בגלל החסימה שלי.

,הלב שלי לא מתנהל נורמאלי..הלב שלי דופק מהר ואני מרגיש רעידות בגוף שלי כשאני אוכל, הולך, קורא, אין רוגע..

ואני מרגיש שהלב כל הזמן דופק מהר ולא רגוע..

טוב, ברור למה הוא לא רגוע. איך אפשר להיות לב רגוע עם גזר דין לא ידוע בגוף לחוץ? ועם תסכול מזה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי

אולי תשנה לי את נקודת המבט? 

 

 

 

והשבתי לו..:

 

קראתי את כל רחשי ליבך הכואב, והתרגשתי נורא...

אבל האמת היא שלכל יהודי יש את אותן השאלות והתהיות שכתבת במכתבך... 

הקב״ה לא מבקש מאיתנו ילדיו, שנהיה מושלמים! חד וחלק.

הוא רק מבקש ממנו שנעשה השתדלות, ואפילו קטנה...

אתה בטח מכיר את המשפט ׳פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם...״ לפי עניות דעתי הפירוש של זה הוא, שכל מעשה טוב שאנחנו עושים זה פותח לנו ים של אפשרויות... עם המון כוחות מלמעלה! 

בנושא סליחה ומחילה וגם בנושא גזל שכתבת... אנחנו לא מלאכים, ה׳ ברא אותו בגוף גשמי עם יצרים ותאוות ועם המון ניסיונות בעולם הזה הגשמי. שבחסידות מובא שזה נקרא ׳עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו׳ ! אתה לא יכול לזכור את כל האנשים שפגעת בהם, ואת כל החובות שאולי יש לך, אתה צריך לעשות את ההשתדלות שלך, עד כמה שאתה יכול! ואת כל השאר הקב״ה בוודאי ובוודאי ימחל ויסלח לך...! כי אתה הבן האהוב שלו! 

בכלל על פי תורת החסידות הקב״ה הוא לא שופט אכזר שמחכה ׳לתפוס׳ אותך על כל פיפס קטן, הקב״ה זה אבא אוהב!!! שאוהב את השאלות שלך ואת הרצון האמיתי שלך להתקרב אליו! 

יקר! זה שאתה לא מצליח לבכות בבית הכנסת בתפילת נעילה, זה לא אומר עליך כלום! כי לא כולם מצליחים לעורר בליבם רגש שמביא לדמעות! ויש לך קצת טעות בהבנה של הענין שהקב״ה כביכול נועל את השער, וזהו! הולך... ממש לא ! הוא תמיד שומע אותך! ומרגיש את כל מה שמתרחש אצלך בלב ! והוא איתך בכל מצב , ובכל רמה רוחנית שאתה נמצא... 

ומה פתאום שתחליט מי אתה ומה אתה שווה... ? אנחנו לא יודעים את השיקולים של הקב״ה ! אל תגיד על עצמך דברים שליליים , ה׳ אוהב את הילדים בכל מצב! כמו אבא שגם אם הילד הקטן שלו עושה משהו לא כ״כ טוב... הוא יאהב אותו ללא תנאי! וללא הרף... תמיד תמיד!

 

לסיכום , אחי היקר !

אתה צריך להגיע מתוך שמחה ליום ראש השנהּ כי אבא שלנו הוא השופט.. והוא אוהב אותנו! ורוצה את הדמעות שלנו, גם אם הן לא זולגות במורד הלחיים... 

יש משפט חזק שיעזור לך ׳רחמנא ליבא בעי = הקב״ה רוצה את הלב...׳ שיהיה חקוק לך בראש!

 

תהיה רגוע! ה׳ איתך...

שיהיה שּנה טובה ושמחה מכל הבחינוֹת

והכי חשוב בשמחה!!

 

המשך קריאה
24/05/2019

יושב בחדר, לילה בחוץ, והלב מלא בתחושה מאוד לא נעימה של בדידות ודאגה...

רגע!!!

מה זאת אומרת בדידות?! הרי עכשיו ממש אני כאן, קיים, נושם וחי ולא יכולה להיות המציאות הזו בכלל אילולא שממש עכשיו ד' יוצר את המציאות הזו, כן

בורא עולם

בכבודו ובעצמו ברצונו הנעלה הקדוש והבלתי מוגבל יוצר את כל המציאות הזו שאני נמצא בה...

באותם רגעים אני פונה  לאבא ואומר: "אתה יודע את מה שאני מרגיש וחווה הרי אתה נמצא, מפעיל יוצר ומחדש את כל המציאות אותה אני חווה כעת ויחד עם זה למרות זאת התחושה.. ה' תעזור לי, אנא הרי אתה היחיד שיכול לעזור באמת אני כל כך זקוק לך, אני מתחנן

אנא! אל תסתר פנייך ממני..!"

ברגעים הללו אני מרגיש ומבין שאתה מסמן לי כיוון, לאן הוא רוצה שאני אשאף.

אליו, שאבקש אותו, ולא שום דבר אחר. פשוט אותו ממש!

ה' משכני אחריך ארוצה .. נגילה ונשמחה בך- אבי, מלכי, אין לי , אין לי כלום, אלא אתה וקופסה של יהלומים שמלאה אתגרים שהם היהלומים בחיי.......

המשך קריאה
12/05/2019

מדי בוקר פוקח עיניי מחדש ופותח באמירה נרגשת של "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

לפעמים יש בחיינו ימים שמתחפשים לאפור והימים האלה חודרים לתפקוד היום יומי כמו בועה אפורה.

ממהרים לעבודה ובדיוק נתקעים בפקק  והבוס מצלצל ומרים את קולו בקול של רעם...   וכולי....

למזלי אני לא חי בסרט שלכם.. ברוך ה'!

אל תחשבו שאין לי סרט גם לי יש ימים מחופשים לפעמים בחיי אבל יש לי נשק עבור הימים ההם.

תעצרו לכמה רגעים!

ותתבוננו תשאלו את עצמכם...

מי ברא אותי?

מי מהווה אותי?

מי נותן לי מתנות נפלאות  בחיי?

הרי זה בורא עולם שנותן רוח באפי ורוצה רק לטובתי ואין סיכוי שיעשה משהו לרעתי...

זה הסוד של הנשק שלי .

המשך קריאה

כותבים עליי

הרשמה לניוזלטר

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!