הכל בראש

כי הכל תלוי רק בך

כל אחד הוא עולם מלא כוחות פנימיים עצומים. דניאל מזרחי כבר הוכיח את זה- גם אתה יכול!

בלוג

21/11/2019

כנף ציפור על עץ

משהו אחר מדבר בתור ענף.

אור מסנוור,

הרוח נושפת על גבי,

הים סוער ולא רוצה לספר.

האיש שותק עם קול צורח ובורח מעבר לגלים המלוחים

עין אחת מביטה אחורה

עין אחת מביטה קדימה

והלב מתלהב

עד שהוא מתעייף.

המוח עורג אל המזח

למנוחה מן הסערות.

 

 

המשך קריאה
31/10/2019

אתמול נסעתי עם כל חברי הקבוצה של ההוסטל לסרט, בכניסה לאולם חמקתי מהקבוצה כהרגלי והתקדמתי לבדי לפני המדריכים.
הצורך לברוח לכולם הוא כדי לא להרגיש שאני שפוט של המדריכים, זו הדרך שלי להביע את העצמאות שלי בכל מחיר ובמגוון מצבים בחיי היום יום שלי, זו הדרך שלי להוריד למינימום את תחושת התלות בסביבה.

בכניסה לאולם ניגש אלי בחור והתחיל עם החקירות  הקבועות שלמדתי להכיר מאנשים שניגשים אלי לעתים קרובות ברחוב:
האם אתה בסדר?
למה הרגליים והידיים שלך קשורות?
איך כיסא הגלגלים נוסע בכוחות עצמו? 
מה הם הכפתורים הצבעוניים שנמצאים בכיסא מאחורי הראש שלך?

במהלך השנים ניסחתי לעצמי תשובות סדורות לשאלות הבנאליות האלה.
כן, אני בסדר, בדיוק כמוך, למרות שאני נראה לך כמו אסיר בכיסא הגלגלים הזה.
הידיים והרגליים קשורות כי אין לי עליהם שליטה מוטורית ואני יכול בלי כוונה להעיף לך כאפה :)
ולגבי כיסא הגלגלים והכפתורים הצבעוניים, הראש הוא האיבר היחיד שמתפקד אצלי בגוף והוא מחפה על כל יתר האיברים.
כך ,באמצעות תנועות הראש והלחיצות על הכפתורים שנמצאים מאחור, אני מסיע את כיסא הגלגלים שלי.

ובכן, אלו הם התשובות הקבועות שאני בדרך כלל משיב לשואלים. אך הפעם לא עשיתי זאת.
הדיבור שלי מאוד איטי, ובגלל שהתור לאולם היה עמוס, הייתי בלחץ מהכניסה אל הסרט ובחרתי להתעלם.

לסרט קראו 'מחילה' והוא הביא את סיפורו של עבריין שמשתחרר מהכלא ואת הקושי שהוא חווה מול משפחתו וסביבתו הקרובה שלא מכבדת אותו ואף מתביישת בו, למרות כל נסיונותיו לחזור אל הדרך הישרה. 

במהלך הצפייה בסרט יכולתי לראות את המחשבות שצפו בראשו, חשתי הזדהות גדולה עם ההתמודדות שלו מול הסביבה שלא מוכנה לקבל את הנסיונות שלו להתחבר חזרה ליקום.
התחושות האלה מוכרות לי מאוד, במיוחד בתקופה הנוכחית של חיי המשתנית מקצה לקצה.
בימים אלו אני מחליף סטטוס.  אחרי עשרים ושמונה שנים שהייתי תחת אחריותם של משפחת אומנה ומס' מוסדות שדאגו לי החל מהדברים הכי קטנים ועד לדברים המשמעותיים ביותר בחיי, החלטתי שאני בשל לחיים עצמאיים ולאחר תהליך בירוקרטי ארוך מול משרד השיכון התבשרתי לאחרונה שאני זכאי לדירה פרטית משלי, אליה אעבור בעוד חודש בערך.

המעבר הצפוי לחיים עצמאיים לגמרי מעודד אותי בתקופה הזאת לתרגל את היכולות שלי אליהם לא הייתי מודע בעבר.
כך לדוגמה בחרתי ללכת לביטוח לאומי בכוחות עצמי ללא שום ליווי, הרגשתי שאני מסוגל להתמודד עם האתגר הזה אך במקביל הייתי מלא חששות. לצערי נתקלתי בפקידה חסרת טקט בסיסי, היא לא רצתה להסתכל עלי בזמן שדיברתי אליה, היא לא ניסתה  אפילו להקשיב לי אלא מיד קראה למאבטח וביקשה ממנו שיתרגם לה את דבריי כאילו הייתי תייר סיני שלא מדבר עברית. כמובן שהמאבטח הצליח להבין אותי במדויק. החוויה הזו הרתיחה אותי מבפנים, הרגשתי שלא משנה כמה אני מתקדם ומתפתח, החברה חסרת סבלנות ואינה מוכנה לקבל אותי. בדיוק כמו הדמות הראשית שבסרט.

מתוך מחשבות שצפו בראשי נזכרתי בשאלות של אותו בחור שניגש אלי לפני הסרט ובהתעלמות שלי כלפיו. פתאום הבנתי שגם לי קורים מקרים בהם אני חסר סבלנות לזולת, ובעצם את אותם הדברים שאני מצפה לקבל מן הסביבה, אני בעצמי לא תמיד מקיים.
ההבנה הזו הציפה אותי בתחושת אשמה וקיבלתי על עצמי שאשתדל לגלות סבלנות ואכפתיות ככל האפשר.

אחרי הסרט שמחתי לראות שהבחור עושה את דרכו לכיווני, הוא ניגש אלי שוב כמובן שהתייחסתי אליו אחרת לגמרי. דיברנו במשך דקות ארוכות ועניתי על כל שאלותיו, ראיתי שהוא מאוד מזדהה איתי והרגשתי שמסתתר מאחורי זה סיפור.
התחושות שלי התגלו כנכונות.
כעבור מס' דקות הוא שיתף אותי שיש לו אח שסובל משיתוק CP וגם הוא מתנייד בכיסא גלגלים.

המפגש ביננו עורר אצלי את הנקודה שתמיד בערה בתוכי. תמיד צריך להתייחס לזולת בסבלנות ולא למהר לשפוט אותו
כי מאחורי כל אדם נמצא סיפור חיים שלם.

המשך קריאה
09/09/2019

בס"ד

אני פוסע לעוד מדרגה

שאתה נותן לי בחיי

המדרגות הקודמות היו לי בית ספר

ותוצאות למבחנים

 

המבחנים, היו מאתגרים

אבל לא הסתכלתי אחורה

אלא לתוך עיני הספר

 

האותיות היו קצת לא ברורות

נלחמתי אפילו התעקשתי

להבין את המשפטים

אפילו מעט, אפילו טיפה מהם

 

אבל ברגע של  נפילת עלה ירוק

לתוך הספר

התחלתי להבין את המשמעות של המבחן

לאורך כל המדרגה...

 

עכשיו זה לא שיר

לא, אני אומר לך

זה לא שיר

זה סיפור  של 365 ימים שלמים .

 

במשך השנה העברת אותי

הרבה אתגרים

הראשון היה הבריאות

עזרת לי  לחפש דרכים

ולחקור אחר פתרונות לשיפור המצב,

במלחמה כנגד היצר הנמצא בשרירים שלא מוכנים לעצור מלהילחם

היצר לא מרפה ממני

במשך חודשים ארוכים הלכתי לאינסוף רופאים

בחורף לא נכנעתי לקור שניסה להשתלט על רוחי

אני זוכר בלילות הארוכים שדיברנו יחד על חידוש כוחות

ביקשתי ממך שתעזור לי להגיע למענה

לשרירים שרוצים אליך .

 

תוך כדי הימים האלה הרגשתי ממך דחיפה

לשאוף להתקדם בשליחות שנתת לי בחיי

השליחות להתקדם, לא לוותר לגוף האילם

תמיד עיני מביטות לאופק הרחוק

לאופק של חיים עצמאיים

 

דחפת אותי לפני תשעה חודשים

להגיש בקשה לדירה משותפת של שנינו

בערב אחד הלכתי עם חבר להגיש את הבקשה

האמת, היתה לי מחשבה שזה לא יקרה כל כך מהר

רק בעוד שנה, או שנה וחצי.

אבל אתה הפכת לי את כל הזווית של הראייה והנה זה קרה

שני האתגרים שהיו נראים לי כל כך מסובכים

נפתרו במכה אחת.

 

לפני חודשיים נתת לי מענה דרך רופאה בכירה

שנתנה לי תשובה ברורה,

את הפתרון לנצח במלחמה שנמשכת כבר 27 שנים

שמגיעה לסיומה בעזרתך כמובן .

הרופאה אמרה לי את האמת, לא כמו שהרופאים האחרים

שנתנו לי כל מיני סממנים ושלחו אותי לרופאים שחושבים את עצמם מלאכים .

 

לאחר הביקור אצלה היה לי כל מיני ספקות אם ללכת עם הניתוח שהציעה

או להישאר עם המלחמה ששוררת בגופי.  

בלילה דיברתי איתך והתחננתי שתתן לי תשובה ברורה 

האם ללכת עם הניתוח המסובך או להישאר כמו שאני .

לאחר מכן הרגשתי כוחות חדשים  שלא היו לי אף פעם

הרגשתי שפתחת לפניי מסלול חדש ...

אבל לא ידעתי בברור מה המסלול

 

ימים לאחר מכן התייעצתי עם רבנים ועם מומחים 

והחלטתי ללכת עם המתנה החדשה שקיבלתי,

אבל לא חלמתי שזה יקרה שבוע לאחר ההחלטה על הטיפול הרפואי.

לאחר שבוע מההחלטה על הטיפול הרפואי קיבלתי ממך מתנה נוספת

מתנה שחלמתי עליה אבל לא ציפיתי שזה יקרה כל כך מהר ובאותה תקופה

 

בוקר אחד קיבלתי טלפון, נתנו לי אישור לדירה משלנו.

תוך חצי שנה אני אכנס לגור בבית שנתת לי ואתחיל בחיים עצמאיים לגמרי...

הכל נחת בבת אחת 

 

כל הדמעות, כל התפילות שביקשתי ממך בלילות

לקחת אותם והחזרת לי פירות טריים ומתוקים .

ועכשיו אני צריך גם את עזרתך לקלף את הקליפות מהפירות ולהמשיך יד ביד ...

עם כל התולעים שנמצאים בקליפות ,

שהתולעים האלה הן אומרות לי "אולי שאתה אוכל את שני הפירות האלה, אולי לא תצליח איתם",

ורק אני מסתכל, מנסה להתבונן בחריץ שמוביל לגרעין של הפרי

אבל אני יודע ומבין שהכול, כל הטשטוש של המבחן, זה רק  ניסיונות של הצלחה ואתה מוביל אותי .

 

יצרת אותי כמו שאתה רוצה, עם כל האתגרים שמדי פעם מנצחים. וכשהם מנצחים אני פותח את פי אליך, בוראי, ריבונו של עולם.

אתה אבא שלי,

אתה אמא שלי,

אתה הרופא שלי,

אתה הכל בשבילי.

כבר עשרים ושבע שנים אתה הולך איתי בכל רגע ורגע, בכל מצב ומצב,

ולא משנה אם אני קצת נופל וחוטא – אתה תמיד לצידי, אבא שלי...

 

תודה לך על כל פרט הכי קטן.

תודה לך שאני בריא, ולא במצב יותר גרוע,

ואני נושם בכוחותיך ואוכל דרך הפה.

אבא,

תודה על החברים שנתת לי.

תודה על הגוף האילם שלי שהוא שלך.

 

רק אבא, בבקשה, תן לי להמשיך בשליחות של חיי, שנתת לי

מתוך שמחת חיים אמיתית, מתוך אמונה וביטחון בך, ומתוך הערכה עצמית

שאוכל לגלות יותר בכוחות שנתת בי ולממש אותם.

תיתן לי במדרגה הבאה להרגיש אותך צמוד אליי שאוכל לנצח איתך בכל אתגר ואתגר!

ותן כבר לבניך האהובים את הגאולה השלמה והנצחית, כי כוחותינו כבר נגמרים.

 

בבקשה, ברחמיך הרבים, קח את המכתב הזה, מכתב סיכום קטן של עשרים ושבע שנים של מלא עוצמה פנימית.

 

בנך האהוב,

דניאל מזרחי

https://www.hakolbarosh.co.il/

המשך קריאה

אודותיי

שמי דניאל מזרחי, בן 27. נולדתי עם שיתוק מוחין ספסטי אטואידי. מה זה אומר? אני לא שולט בגוף שלי, לעיתים קרובות הגפיים שלי משתוללות בצורה בלתי רצונית, עד כדי כך שאני מבקש שיקשרו לי את הידיים ורגליים. מצבי הרפואי הוא נדיר מאוד, בזמנו אמרו לי הרופאים שיש רק עוד חמישה אנשים בעולם עם שיתוק מסוג זה ובמידת חומרה דומה. ובכל זאת יחד עם הקשיים המרובים זכיתי לקבל מבורא עולם מתנה מופלאה, אני שולט בראשי בצורה מוחלטת ובעזרתו מצליח לעשות הכל ממש. מלבד התפקוד הפיזי גם ברמה השכלית והנפשית לא נפגעתי ברוך השם, מכאן נובע המוטו שלי "הכל בראש".

בגיל שנה עזבנו אני ואימי את אוקראינה ועלינו לארץ, אך לאחר העלייה אמי לא יכלה לטפל בי עקב מצבה הבריאותי. בגלל מצבי הקשה, לא הצליחו למצוא לי משפחה אומנת ושהיתי בבית החולים שנה שלמה.
לבסוף נמצאה לי משפחה אומנת מלוד, שגידלה אותי כבן לכל דבר וחינכה אותי להאמין שהכל אפשרי אם רק רוצים. בגיל שמונה המציאו עבורי את ה"נשק" – מוט מחובר לרצועה אותה אני חובש על המצח, ובעזרתו אני כותב, מצייר, ובעצם עושה הכל. הראש שלי הוא גם הידיים שלי.
מעולם לא תירצתי או ויתרתי לעצמי בגלל מוגבלות, ויותר מכך תמיד ידעתי שכל התקדמות מובילה לחומה הבאה שגם אותה צריך לפרוץ. עד גיל שש עשרה בכלל לא הצלחתי לדבר, ידעתי שאם אני רוצה באמת להשפיע ולתקשר עם העולם אני חייב לשפר את הדיבור. מגיל קטן אהבתי מוזיקה, ויום אחד, ברגע של השראה, כתבתי את השיר הראשון שלי. היה לי רצון גדול לשיר אותו בעצמי; הלכתי לאולפן הקלטות, ולאחר שעות...

מבזקי אמונה

27/09/2019

השבוע קיבלתי למייל מכתב מרגש מיהודי שהחליט לשפוך לפניי את טרדות ליּבו לפניּ ר״ה  והחלטתי לשתף אתכם  בעניין..

"שלום דניאל,

חשבתי שאולי אני אשאל אותך את השאלה שלי ותיתן לי מבט אחר על הקושי שלי ותעזור לי לנצל את את אלול…

 

אז זו שאלתי ואם היא ארוכה יותר מדי אז אל תקרא את המילים שבסוגריים שאותן הוספתי  הרגע:

 

   אני מסתבך עם עצמי בגלל הימים האלו..

אני פשוט לא מנצל אותם!

או יותר נכון, אני לא יודע איך לנצל אותם ולא מצליח לנצל אותם!!!

בן אדם לחברו-

 

סליחה ומחילה:

-איך יודעים במי פגעתי??

אני משתדל לא לפגוע ולהעליב אבל אני גם לא יכול לבקש סליחה מכל החברים שלי..

אני יודע שאני משתדל כמה שפחות לפגוע..

אבל באמת שאי אפשר לדעת ואני בסיבוך.

גזל:

-איך יודעים אם אני חייב כסף לאנשים??

איך יודעים אם חטאתי בגזל??

אני משתדל לזכור חובות אבל מה אם יש איזה 5 שקל שלא החזרתי למישהי..

אני בסיבוך גם מזה.

 

אני בסיבוך ממלא דברים.

מה יחתמו אותי...

ואני תמיד לא מצליח לחייך ולשמוח אחרי ה"השם הוא האלוקים"

ואחרי התקיעת שופר..

אני כבר שנתיים מקבל דיכאון ועצבות אחרי התקיעות שופר ותמיד אני בוכה במשך כל הלילה אחרי שהתאפקתי לא לבכות בבית הכנסת בר"ה וביום כיפור כי לא נעים מהמבטים..

אוף! איזה תסכול נורא!!!

באלי לצעוקקקק,

להוריד את כל הלחץ מהלב שלי..

איך אפשר לעבוד ככה על עצמי לקראת יום ראש  השנה

 

אוף.למה כולם יודעים איך להתכונן וכולם מלאים השראה ושמחה ומלאים בעשייה טובה

ואני מרגיש שלא עשיתי כלום ואני מרגיש רע עם עצמי?

 

מה?אז..זהו?אם ח"ו אני אתפקח אחרי הושענה רבה אז היצר יצחק לי בפנים ואני אקבל שנה בהתאם לכל הסיבוך שהרגשתי באלּול ובימים הנוראים..

מתסכל.

אמרו שכישלונות בונים.. אבל קראתי שהימים האלו מסוגלים לתשובה ושיש סייעתא דשמייא ענקית אז למה אני נכשל בהם??

למה אני ממורמר על עצמי ועל כל דבר??למה אני לא זז??למה אני לא מרגיש יותר חיבור להשם ויותר קרוב אליו??

למה אני רק

ומתוסכל? איפה הטהרה שבימים האלו??

 

למה הסייעתא דשמייא לא ניראת לי??למה אני רק מרגיש רחוק וקר?

 

טוב..יש הרבה דברים שאני יכול לכתוב שמראים שאני לא קר ואדיש והתעוררתי אפילו עוד לפני חודש אלול..אבל דברים קטנים שפעם אני טוב בהם ופעם שוב שוכח להתכוון..

ובכלל תפילת שמו"ע שלי מלאה בלחץ ובלא כוונה מהלחץ..

הנה כמה דברים שהתגברתי ועשיתי באמת כי אני אוהב את הקב"ה ורוצה לשמח אותו ולהראות לו שאני כן עושה משהו בימים האלו:

הוספתי עוד שיעור במשך השבוע ועכשיו יש לי שני שיעורים ב"ה

אני מקפיד ללכת ולא לפספס..

חזקתי חבר כשהיה במשבר והבאתי אותו לשיעוריי תורה

 

(הפחד חוסם אותי מדברים(שאמורים להיות)מרגיעים..

וגם מלעשות חשבון נפש ועבודת המידות נכונה ושקולה..

אני מפחד!

לא מגיע לי חיים בכלל..

לא מגיע לי שמחה בכלל..

לא מגיע לי כלום..

למה להתפלל לחיים בכלל?

כל השנה הזו רציתי ורציתי אבל מה שווה הרצון אם נכשלתי שוב ושוב,

בכעס,בכיבוד הורים,בקנאה,אולי קצת בלשון הרע ובאי לימוד זכות על אחרים..

רוצה להיות טוב אבל מה זה עוזר לי??

נו..

אז קיבלתי לכוון בעלינו לשבח בסוף התפילה..

מזה יעזור לי בדין??

במשך השנים האחרונות קיבלתי אשר יצר בכוונה, הלכות שמירת לשון, ברכת מזון בכוונה,

מעין שלוש, הלכות כיבוד הורים..

אבל היום אני מגלה שאני באף דבר לא מושלם בכל דבר שאמורים לעשות טוב אני לא עושה את זה מושלם

אז איך אני אבוא לפני הקב"ה??

איך אני אבקש ממנו שהמשפחה שלי כולה תשאר בחיים??

אם אני כל הזמן אומר נמאס לי וקשה לי ורע לי ויש לי ניסיונות עם הסביבה???

איך אני בכלל ארצה דבר כזה אחרי שכל הזמן אני מבקש מהקב"ה תעזור לי עם זה.

מציק לי הדבר הזה. האחים האלו מעצבנים. אמא שלי קשה.

ואין לי כוח ואני בוכה..

איך אני אבקש חיים, בריאות, שמחה, אמונה, שלווה, חכמה, טוב???

לא מגיע לי בכלל!

באמת שלא.

איזו מן מאמין אני בהקב"ה אם אני כועס?

או אם אני נכשל בכיבוד הורים שוב ושוב??

או שאני מקנא בכל העולם על הטוב שבהם??

אפילו סיפוק עצמי ושמחה בחלקי אין לי אז איך אני אבוא לבקש על עצמי??

אני באמת לא מרגיש שאני יכול לבקש חיים..

לבקש לא למות??

אבל גם החיים מפחידים אותי(כי בכל זאת אם אין מספיק זכויות אז כנראה הנפטר לא רגוע למעלה אז עדיף להשאר פה ולעשות עוד זכויות..)

מה שכן, אין לי פתחון פה לבקש מבורא עולם חיים..

(אולי רק בשביל לשמוע עוד הרצאות..

ואולי רק בשביל ללכת לעוד שיעורי תורה..)

אני אוהב אותו ממש אבל..

לא מגיע לי..

יש מלא בנים ובנות של הקב"ה שמגיע להם כי הם עושים עם עצמם דברים!

ועושים עבודת המידות נכונה..כמו אחותי הגדולה שאמא שלי תמיד מתגאה בה שהיא עושה עבודת המידות..

ותמיד אומרת לי למה אני לא כמוהה..

אז מי אני ומה בעוה"ז?

ומה אני עושה למען עמ"י שמגיע לי לחיות?

התפילה שלי כבר לא בכוונה..

קשה לי לבכות ולהתכוון בכל ליבי כשאנשים איתי ומסביבי.

אז מה אני רוצה?

אם התפילה,הדיבור עם הקב"ה,המפתח להכול לא טוב אז "אנא אלך"?)

 

אבל בכל אופן למרות ההתעוררות הקטנה, למרות ההתרגשות והחרטה והבושה והכל אני מרגיש שישנו קיר שחוסם אותי מלהגיע לאיפה שאני יכול להגיע בימים האלו.

 

אבל כבר פספסתי את רוב הזמן בסיבוכים וניסיונות להיות טוב ועם מעשים טובים, ועדיין קשה לי עם קיר מסויים בלב שלי..

אז לא יודע אם השם יכול לקחת מלא דמעות שלא ירדו בתפילה..

 

יש הרבה דמעות לפני התפילה של נעילה(בבית) וגם אחרי נעילה אבל הבנתי שצריך דמעות בתוך התפילה ושזו סגולה ענקית למיתוק הדין הקשה שאולי נגזר עלינו ח"ו..

אבל קשה לי להוריד אותן לא משנה כמה יגידו לי שזו סגולה ענקית וכמה שזה מטהר..

אז לפחות שיהיה משפט מנחם שיגיד לי שהשם רואה את הדמעות שבתוך הלב בשעת נעילת השער..

אבל אין משפט כזה..

 

 

--אומרים שהשם הולך לו בסוף נעילה עם תקיעת השופר וזהו..נגמר..

 

זה קשה לחשוב על זה!!כאלו..זהו?הקב"ה הולך ומשאיר אותנו תחת הסתרה?

קשה!!

 

אז מה יעשה מי שלא ידע מה לעשות עם עצמו בימים האלו?זהו?הוא הפסיד לגמרי הכל??

 

הוא לא יכול להוריד כמה דמעות בבית,לבד,אחרי נעילה והדין ימחק?

 

תסכול עצום לחשוב על זה שאני אפסיד את הקרבה העצומה להקב"ה בגלל החסימה שלי.

,הלב שלי לא מתנהל נורמאלי..הלב שלי דופק מהר ואני מרגיש רעידות בגוף שלי כשאני אוכל, הולך, קורא, אין רוגע..

ואני מרגיש שהלב כל הזמן דופק מהר ולא רגוע..

טוב, ברור למה הוא לא רגוע. איך אפשר להיות לב רגוע עם גזר דין לא ידוע בגוף לחוץ? ועם תסכול מזה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי

אולי תשנה לי את נקודת המבט? 

 

 

 

והשבתי לו..:

 

קראתי את כל רחשי ליבך הכואב, והתרגשתי נורא...

אבל האמת היא שלכל יהודי יש את אותן השאלות והתהיות שכתבת במכתבך... 

הקב״ה לא מבקש מאיתנו ילדיו, שנהיה מושלמים! חד וחלק.

הוא רק מבקש ממנו שנעשה השתדלות, ואפילו קטנה...

אתה בטח מכיר את המשפט ׳פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם...״ לפי עניות דעתי הפירוש של זה הוא, שכל מעשה טוב שאנחנו עושים זה פותח לנו ים של אפשרויות... עם המון כוחות מלמעלה! 

בנושא סליחה ומחילה וגם בנושא גזל שכתבת... אנחנו לא מלאכים, ה׳ ברא אותו בגוף גשמי עם יצרים ותאוות ועם המון ניסיונות בעולם הזה הגשמי. שבחסידות מובא שזה נקרא ׳עולם התחתון שאין תחתון למטה ממנו׳ ! אתה לא יכול לזכור את כל האנשים שפגעת בהם, ואת כל החובות שאולי יש לך, אתה צריך לעשות את ההשתדלות שלך, עד כמה שאתה יכול! ואת כל השאר הקב״ה בוודאי ובוודאי ימחל ויסלח לך...! כי אתה הבן האהוב שלו! 

בכלל על פי תורת החסידות הקב״ה הוא לא שופט אכזר שמחכה ׳לתפוס׳ אותך על כל פיפס קטן, הקב״ה זה אבא אוהב!!! שאוהב את השאלות שלך ואת הרצון האמיתי שלך להתקרב אליו! 

יקר! זה שאתה לא מצליח לבכות בבית הכנסת בתפילת נעילה, זה לא אומר עליך כלום! כי לא כולם מצליחים לעורר בליבם רגש שמביא לדמעות! ויש לך קצת טעות בהבנה של הענין שהקב״ה כביכול נועל את השער, וזהו! הולך... ממש לא ! הוא תמיד שומע אותך! ומרגיש את כל מה שמתרחש אצלך בלב ! והוא איתך בכל מצב , ובכל רמה רוחנית שאתה נמצא... 

ומה פתאום שתחליט מי אתה ומה אתה שווה... ? אנחנו לא יודעים את השיקולים של הקב״ה ! אל תגיד על עצמך דברים שליליים , ה׳ אוהב את הילדים בכל מצב! כמו אבא שגם אם הילד הקטן שלו עושה משהו לא כ״כ טוב... הוא יאהב אותו ללא תנאי! וללא הרף... תמיד תמיד!

 

לסיכום , אחי היקר !

אתה צריך להגיע מתוך שמחה ליום ראש השנהּ כי אבא שלנו הוא השופט.. והוא אוהב אותנו! ורוצה את הדמעות שלנו, גם אם הן לא זולגות במורד הלחיים... 

יש משפט חזק שיעזור לך ׳רחמנא ליבא בעי = הקב״ה רוצה את הלב...׳ שיהיה חקוק לך בראש!

 

תהיה רגוע! ה׳ איתך...

שיהיה שּנה טובה ושמחה מכל הבחינוֹת

והכי חשוב בשמחה!!

 

המשך קריאה
24/05/2019

יושב בחדר, לילה בחוץ, והלב מלא בתחושה מאוד לא נעימה של בדידות ודאגה...

רגע!!!

מה זאת אומרת בדידות?! הרי עכשיו ממש אני כאן, קיים, נושם וחי ולא יכולה להיות המציאות הזו בכלל אילולא שממש עכשיו ד' יוצר את המציאות הזו, כן

בורא עולם

בכבודו ובעצמו ברצונו הנעלה הקדוש והבלתי מוגבל יוצר את כל המציאות הזו שאני נמצא בה...

באותם רגעים אני פונה  לאבא ואומר: "אתה יודע את מה שאני מרגיש וחווה הרי אתה נמצא, מפעיל יוצר ומחדש את כל המציאות אותה אני חווה כעת ויחד עם זה למרות זאת התחושה.. ה' תעזור לי, אנא הרי אתה היחיד שיכול לעזור באמת אני כל כך זקוק לך, אני מתחנן

אנא! אל תסתר פנייך ממני..!"

ברגעים הללו אני מרגיש ומבין שאתה מסמן לי כיוון, לאן הוא רוצה שאני אשאף.

אליו, שאבקש אותו, ולא שום דבר אחר. פשוט אותו ממש!

ה' משכני אחריך ארוצה .. נגילה ונשמחה בך- אבי, מלכי, אין לי , אין לי כלום, אלא אתה וקופסה של יהלומים שמלאה אתגרים שהם היהלומים בחיי.......

המשך קריאה
12/05/2019

מדי בוקר פוקח עיניי מחדש ופותח באמירה נרגשת של "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

לפעמים יש בחיינו ימים שמתחפשים לאפור והימים האלה חודרים לתפקוד היום יומי כמו בועה אפורה.

ממהרים לעבודה ובדיוק נתקעים בפקק  והבוס מצלצל ומרים את קולו בקול של רעם...   וכולי....

למזלי אני לא חי בסרט שלכם.. ברוך ה'!

אל תחשבו שאין לי סרט גם לי יש ימים מחופשים לפעמים בחיי אבל יש לי נשק עבור הימים ההם.

תעצרו לכמה רגעים!

ותתבוננו תשאלו את עצמכם...

מי ברא אותי?

מי מהווה אותי?

מי נותן לי מתנות נפלאות  בחיי?

הרי זה בורא עולם שנותן רוח באפי ורוצה רק לטובתי ואין סיכוי שיעשה משהו לרעתי...

זה הסוד של הנשק שלי .

המשך קריאה

כותבים עליי

הרשמה לניוזלטר

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני בווצאפ? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!