הכל בראש

הכל בראש

כי הכל תלוי רק בך

כל אחד הוא עולם מלא כוחות פנימיים עצומים. דניאל מזרחי כבר הוכיח את זה- גם אתה יכול!

בלוג

12/07/2019

הירח מעליי מחייך חיוך שקרי

נסעתי לכיוון הוואדי

ורציתי לברוח מכל מציאות של חיי

נורה אדומה דולקת בתוכי

אומרת די לשחק בשחור ולבן

כשהכנות נמצאת בצבעים.

 

הגמגום לא נעצר

ועד היום פחדתי לברר

הרי הנשמה חתמה בשמחה על העסקה

שלושים יום לפני שנכנסה לכלוב,

ולמרות כל הקושי גם זכיתי במתנות

שאחרים רק חולמים לקבל

אבל אני מוכרח לשאול:

אלוקים, למה בראת ככה?

 

אבא,

אני כמעט מתחרט ששאלתי

אבל בעצם אני קרוב אלייך

יותר מתמיד

 הייתי בתוך עולם

אם אני לא שואל אני בחסימה פנימית

שערות ארוכות על הסנטר

הגלימו מעבר לפסנתר אבל אני חש יותר

קרוב מתמיד...

המשך קריאה
01/07/2019

השומרים עצרו את הרכב והתחילו לסרוק אותו בחיפוש אחר כל דבר חד או אסור. אחרי שהם סיימו לעבור על המרכבה שלי הם סימנו לנו להיכנס ורק אחרי שהשער הראשון נסגר סופית פתחו לנו את השער הבא. הסתכלתי מסביב וראיתי חומות בטון גבוהות ומעליהן גדר תיל מחושמלת. הסוהרים דיברו איתי, אבל בקושי שמעתי מה הם אומרים, הלב שלי פשוט פעם בחוזקה ובפחד. נסעתי עם הכיסא בעקבות שתי סוהרים חסונים שפתחו בפניי עוד כמה שערים ונעלו אותם מיד עד שהגענו למתחם של האסירים.

 זאת לא היתה ההרצאה הראשונה שלי בבית סוהר ובכל זאת היה קשה במיוחד לראות את הנערים הצעירים הכלואים בכלא אופק.  רב הכלא הזהיר אותי שלא יהיה פשוט לקבל את תשומת הלב של האסירים, ואני מודה שבמשך כל זמן ההרצאה הייתי בהיכון לבלגאן ושהנערים יתחילו להתפרע. אבל למרבה הפלא הם ישבו מרותקים במשך ההרצאה כולה ובסיומה שאלו אותי את השאלות הרגילות על רגעי המשבר ושאלות טכניות אחרות. היה שם נער אחד עם כיפה על הראש שזרק לי משפט שאני לא שוכח, "אני ואתה דומים" הוא אמר לי "רק שאתה בכלוב של אריה ואני בכלוב של חתול."

כשהייתי ילד נסעתי עם קייטנת עזר מציון ליום כיף בגן החיות בחיפה. בעלי חיים אף פעם לא עניינו אותי במיוחד, אבל היה מצער לראות את החיות תחומות בשטחים קטנים כל כך. המשכתי לטייל עם המתנדב שליווה אותי עד שהגענו לכלוב של האריה. למלך החיות הבודד לא היו נתינים ואפילו לא חברה. הוא נראה מוזנח והרעמה שלו נפולה, מישהו לידנו אמר שזה ידוע שמסממים את האריה כדי להרגיע אותו. הוא הסתובב בתוך הכלוב עייף ויגע, שונה כל כך מהסרטים והתמונות של אריות שחיים בעולם הפתוח והחופשי. קבוצה של מבוגרים וילדים שלא היתה מרוצה מהאריה המיואש התחילה לדפוק על הזכוכית של הכלוב ולהתגרות בו. האריה התקרב לאט לאט, הרעמה שלו התחילה להתרומם והעיניים הכבויות שלו נדלקו בכעס. כשהגיע לקיר הזכוכית הוא שאג בקול גדול והתחיל לנסות ולטפס מעל החומה.

נזכרתי באותו אריה מגן החיות לפני כשנה, כשהתחלתי לנסות ולקחת אחריות מלאה על החיים שלי. התחלתי להתנהל באופן עצמאי מול הביטוח לאומי, הבנק וכל שאר הגורמים הבירוקרטים משום שאם אין אני לי מי לי. הצד המסובך של לקיחת האחריות האישית היה ניהול התיק הרפואי שלי ובמיוחד כשהמצב שלי החמיר. הספסטיות שלי גורמת לי לתנועות לא נשלטות ולכן כשאני יושב על כסא גלגלים אני תמיד קשור גם בידיים וגם ברגליים. מצד שני הטונוס שאתו אני נאבק מגיל קטן גורם לשרירי הידיים והרגליים להתקשות כמו קרשים, והמצב הזה מחמיר אפילו יותר בזמן שאני קשור. בקיצור, חתיכת סיפור. הרופאים מקופת החולים החלו לרשום לי כדורים שונים ומשונים שגרמו לי לתופעות לוואי קשות ולשלוח אותי ל"מומחים" של הקופה. תוך כדי ההליך הלכתי למרפאת כאב ונפגשתי עם רופא אמריקאי שעלה לארץ רק שנה לפני כן ובקושי ידע עברית. הוא העלה כל מיני אפשרויות ורשם לי הפניות לבדיקות רבות אצל רופאים אחרים. היינו בדרך החוצה כשהרופא אמר לי במבטא אמריקאי כבד "אתה ממש כמו אריה." רציתי להגיד לו שהאמת היא שאני מתחיל להרגיש יותר כמו שפן ניסיונות.

לצערי אני נאלץ להודות שהיומיום שלי נראה כמו מלחמה אחת מתמשכת. הרי אני גם האריה והגוף שלי הוא גם הסוהר שלא מאפשר לי לחיות בעולם באופן חופשי.

בשעה טובה נמצא לי פתרון אפשרי שאמור להקל עליי באופן משמעותי, אבל כמובן שגם הוא כרוך בסיכונים וחששות.  לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל אחרי הרבה התלבטויות והתייעצויות החלטתי שאני הולך על הטיפול הזה מהסיבה הברורה שמה שהופך אריה לאריה זה העובדה שהוא תמיד מנסה לצאת מהשבי.

 

המשך קריאה
25/06/2019

נאגרת תשוקה שלא העזתי לפניכן להכיר

מחכה למצוא את הצעד הבא

והחיים צוחקים עליי.

לפנות בוקר כותב ביומן חלומות אהבה

אין כאן מקום לרחמים

ואין כאן מקום לספקות.

מביט בנורת מטען כיסא הגלגלים

האור הכתום מעיד שחצי סוללה התמלאה.

ציוצי ציפורים מתחילים להישמע מבעד לחלון

עיניי נעצמות ואני לוחש לעצמי:

זה אפשרי, זה אפשרי...

המשך קריאה

אודותיי

שמי דניאל מזרחי, בן 27. נולדתי עם שיתוק מוחין ספסטי אטואידי. מה זה אומר? אני לא שולט בגוף שלי, לעיתים קרובות הגפיים שלי משתוללות בצורה בלתי רצונית, עד כדי כך שאני מבקש שיקשרו לי את הידיים ורגליים. מצבי הרפואי הוא נדיר מאוד, בזמנו אמרו לי הרופאים שיש רק עוד חמישה אנשים בעולם עם שיתוק מסוג זה ובמידת חומרה דומה. ובכל זאת יחד עם הקשיים המרובים זכיתי לקבל מבורא עולם מתנה מופלאה, אני שולט בראשי בצורה מוחלטת ובעזרתו מצליח לעשות הכל ממש. מלבד התפקוד הפיזי גם ברמה השכלית והנפשית לא נפגעתי ברוך השם, מכאן נובע המוטו שלי "הכל בראש".

בגיל שנה עזבנו אני ואימי את אוקראינה ועלינו לארץ, אך לאחר העלייה אמי לא יכלה לטפל בי עקב מצבה הבריאותי. בגלל מצבי הקשה, לא הצליחו למצוא לי משפחה אומנת ושהיתי בבית החולים שנה שלמה.
לבסוף נמצאה לי משפחה אומנת מלוד, שגידלה אותי כבן לכל דבר וחינכה אותי להאמין שהכל אפשרי אם רק רוצים. בגיל שמונה המציאו עבורי את ה"נשק" – מוט מחובר לרצועה אותה אני חובש על המצח, ובעזרתו אני כותב, מצייר, ובעצם עושה הכל. הראש שלי הוא גם הידיים שלי.
מעולם לא תירצתי או ויתרתי לעצמי בגלל מוגבלות, ויותר מכך תמיד ידעתי שכל התקדמות מובילה לחומה הבאה שגם אותה צריך לפרוץ. עד גיל שש עשרה בכלל לא הצלחתי לדבר, ידעתי שאם אני רוצה באמת להשפיע ולתקשר עם העולם אני חייב לשפר את הדיבור. מגיל קטן אהבתי מוזיקה, ויום אחד, ברגע של השראה, כתבתי את השיר הראשון שלי. היה לי רצון גדול לשיר אותו בעצמי; הלכתי לאולפן הקלטות, ולאחר שעות...

מבזקי אמונה

24/05/2019

יושב בחדר, לילה בחוץ, והלב מלא בתחושה מאוד לא נעימה של בדידות ודאגה...

רגע!!!

מה זאת אומרת בדידות?! הרי עכשיו ממש אני כאן, קיים, נושם וחי ולא יכולה להיות המציאות הזו בכלל אילולא שממש עכשיו ד' יוצר את המציאות הזו, כן

בורא עולם

בכבודו ובעצמו ברצונו הנעלה הקדוש והבלתי מוגבל יוצר את כל המציאות הזו שאני נמצא בה...

באותם רגעים אני פונה  לאבא ואומר: "אתה יודע את מה שאני מרגיש וחווה הרי אתה נמצא, מפעיל יוצר ומחדש את כל המציאות אותה אני חווה כעת ויחד עם זה למרות זאת התחושה.. ה' תעזור לי, אנא הרי אתה היחיד שיכול לעזור באמת אני כל כך זקוק לך, אני מתחנן

אנא! אל תסתר פנייך ממני..!"

ברגעים הללו אני מרגיש ומבין שאתה מסמן לי כיוון, לאן הוא רוצה שאני אשאף.

אליו, שאבקש אותו, ולא שום דבר אחר. פשוט אותו ממש!

ה' משכני אחריך ארוצה .. נגילה ונשמחה בך- אבי, מלכי, אין לי , אין לי כלום, אלא אתה וקופסה של יהלומים שמלאה אתגרים שהם היהלומים בחיי.......

המשך קריאה
12/05/2019

מדי בוקר פוקח עיניי מחדש ופותח באמירה נרגשת של "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך"

לפעמים יש בחיינו ימים שמתחפשים לאפור והימים האלה חודרים לתפקוד היום יומי כמו בועה אפורה.

ממהרים לעבודה ובדיוק נתקעים בפקק  והבוס מצלצל ומרים את קולו בקול של רעם...   וכולי....

למזלי אני לא חי בסרט שלכם.. ברוך ה'!

אל תחשבו שאין לי סרט גם לי יש ימים מחופשים לפעמים בחיי אבל יש לי נשק עבור הימים ההם.

תעצרו לכמה רגעים!

ותתבוננו תשאלו את עצמכם...

מי ברא אותי?

מי מהווה אותי?

מי נותן לי מתנות נפלאות  בחיי?

הרי זה בורא עולם שנותן רוח באפי ורוצה רק לטובתי ואין סיכוי שיעשה משהו לרעתי...

זה הסוד של הנשק שלי .

המשך קריאה
05/05/2019

עומד מול הים עם דף חדש
ניגש אל סף החוף ורואה גל רודף גל
לא נכנע לרגע שעל הגל...

צריך להעריך את הכוחות
שהקול שנשמע בלי לראות
לעמוד מול העולם 
שומע את הים שקורה לי..

לוקח עץ מנסה לראות ענף
ויש זמן שהענף שוכח את הזרע שממנו צומח
לעצור לראות איך הסערה בי עוזרת לנשמתי לצמוח. 

הקלף כל פעם עף מתהפך בלי להרגיש
נופל על החול לא מעיז לשאול
הרצון הפנימי מקשה להראות את מי שאתה
הפיתיון מוצא מיתרים הלא נכונים 
ועד שמגיע למייתר הנכון הגל עובר
לאט אבל אפשרי להגיע לניגון הנכון..

המשך קריאה

כותבים עליי

הרשמה לניוזלטר

רוצים לקבל עדכונים על תכנים חדשים ממני? הירשמו כאן ואוסיף אתכם לרשימת התפוצה!